Dorit Lev Eshkolot
13 דצמ 20213 דקות
דרום הגדה המערבית, בתוך אזור המכונה "מסאפר יטא" (כפרי הבת של העיירה יטא), חיים במערות קרוב לאלף פלסטינים, המתפרנסים מחקלאות. בשנות השבעים הכריזה ישראל על אזור מגוריהם "שטח צבאי סגור", ועל סמך הגדרה זו היא מבקשת מאז 1999 לגרש ממנו את תושביו.
דרום הר חברון בכלל והשטח הסגור בפרט משופעים במערות טבעיות המשמשות כבתי מגורים לתושבים וכדירים לצאן. בנוסף למערות הטבעיות חצבו אבות התושבים מערות בסמוך לבורות מים ולאדמות חקלאיות. לכל משפחה גרעינית יש לפחות מערה אחת, המשמשת אותה למגורים.
בשטח הסגור אין תשתיות פיזיות. הכפרים אינם מחוברים לדרכים סלולות כלשהן, ובשל הטופוגרפיה הקשה באזור, מתאפשרת תנועת התושבים מהשטח הסגור ואליו רק בהליכה, ברכיבה על בעלי חיים או בנסיעה בטרקטור או ברכב שטח. בנוסף, כפרי השטח הסגור אינם מחוברים, לא לרשת החשמל, לא לרשת קווי טלפון ולא לרשת מרכזית לאספקת מים באמצעות צנרת.
<< מתוך דו"ח בצלם / קובץ מצורף בהמשך
זמן הוא עניין נזיל ויחסי, גם בציורו המפורסם, שנקרא "התמדתו של הזיכרון", מראה הצייר הספרדי סלבדור דאלי איך השעונים נוזלים והזמן נשפך מתוכם.
מה אפשר להספיק לעשות בשעתיים וחצי? לקרוא חמישים עמודים בספר, לנסוע מתל אביב לירושלים וחזרה או להמתין לטיסה בשדה התעופה.
בשעתיים וחצי אפשר לנסוע מתל אביב לא-טובא בדרום הר חברון, רק שעתיים וחצי נסיעה. יוצאים בשעה שמונה וחצי בבוקר ומגיעים בשעה אחת עשרה. ממש לא הרבה זמן. אבל קפיצה ענקית לעולם אחר. מרחק שנות אור ושנות דור מהעולם שבו אנחנו חיים ברווחה ובנחת. חיים בעיר היקרה ביותר בעולם ובמרחק שעתיים וחצי איתנו אנשים מנסים לחיות ולשרוד במציאות בלתי אפשרית, במקום שבו לא יודעים איך נראה בית קפה מבפנים, שלא לדבר על בית קפה שיש בו שולחנות מכוסים במפות.
במקום הזה, מרחק שעתיים וחצי מהמציאות המוכרת, חיים אנשים שמדינת ישראל והצבא שלה הכריזו על המקום שבו הם חיים "שטח צבאי סגור" או במילים פשוטות ישראל מגרשת את האנשים שחיים שם. לאן? זה מממש לא אכפת למדינה. לכל מקום רק שלא יישארו במקום שבו הם נולדו והעיקר שיפנו את השטח כדי שהמתנחלים יוכלו לספח לעצמם עוד פיסת קרקע. להם זה לא שטח אש 918 אלא זו ארץ האבות.
// עינת יורקוביץ
// דבריה של מלכה צמח