top of page

הבנים שלנו לא יוקרבו למולך המשיחי, גור קהתי – הקורבן של משיחיות שאיבדה כל רסן

מערכת אימהות

לפני כ-20 שנה, כחייל, אבטח סמ"ר את זאב (ז'אבו) ארליך בסיור במסגד בבני נעים, שבו טען כי ייתכן שאשת לוט קבורה שם. האימאם ותושבי המקום התנגדו לנוכחותו, מה שהוביל לאירוע אלים שבו החיילים נמלטו תחת מטר אבנים. סמ"ר נוסף דיווח ל"שוברים שתיקה" כי בין 2009 ל-2011 המשיך ארליך לערוך סיורים דומים בליווי צבאי, תוך סיכון חיילים.

כיצד צה"ל אפשר סכנת חיים לחייליו בשל שגיונות משיחיות "חוקר ארץ ישראל"? ( הארץ, אריאל ליבנה, ד"ר לקרימינולוגיה.)


אכן, העלילה הזו נראית כאילו לקוחה ישירות מתסריט של אינדיאנה ג'ונס בגרסה מקומית – "אינדיאנה ג'ונס והמסגד שבבני נעים". החוקר הנחוש, שלוקח מידות וצילומים במקום רווי מתחים, והתושבים שמגיבים בזעם, הופכים את הסיפור לרווי דרמה ואקשן. רק חסרים כאן כובע רחב שוליים ושוט, וזה היה משתלב בקלות בסדרה ההרפתקנית של משיחיות.

אולי צריך להתחיל לחשוב על שם חדש לדמות: "ז'אבוניאנה ארליך"?


הבנים שלנו לא יוקרבו למולך המשיחי, גור קהתי – הקורבן של משיחיות שאיבדה כל רסן
זאב (ז'אבו) ארליך בדרך להיכנס ללבנון בשיירה של עיתונאים, בנובמבר צילום: חיים גולדברג/פלאש90 | משיחיות

"גור קהתי הוא הקורבן הכי מוכר של הטירוף המשיחי- האיציק סעידיאן של הזיות הגאולה. אך הוא לגמרי לא היחיד. במשך שנים נהרגו טובי בנינו ובנותינו, נפצעו והפכו לפוסט טראומטיים, כשהוקרבו למולך המשיח."

>> אמא כואבת, זועמת ולוחמת -תקראו


"המשיחיים מרמים את רוב הישראלים בטיעון שהשליטה באיו"ש ובעזה מגבירה את הביטחון. הם בעצמם לא לוקחים את זה ברצינות- אלה טיעונים שמיועדים לחילוניים תמימים, לאלה שלא מבינים מה חשוב באמת. ומה שחשוב באמת הוא להאיץ את ביאת המשיח, באמצעות כיבוש והתנחלות ביהודה ושומרון, ברצועת עזה, בדרום לבנון, סוריה וירדן. והמהדרין מוסיפים שצריך להגיע עד הפרת והחידקל.


המשיחיים שגרמו למותו של קהתי הם מיעוט מאורגן, קיצוני ואלים. מיעוט שבסיסיו הם ההתנחלויות המאחזים שהקים ביהודה ושומרון. עד ההתנתקות היו גם התנחלויות ברצועת עזה- אותן הם זוממים להקים שוב בעקבות טבח שבעה באוקטובר. כדי להפיץ את השקפת עולמם השתלטו המשיחיים מאז שנות השמונים על הזרם הממלכתי דתי במערכת החינוך ועל תנועת "בני עקיבא". בשנים האחרונות הם מתנחלים גם בזרם הממלכתי-עברי ובצבא.


הכוחנות של מנהיגי המתנחלים כלפי מפקדי צה"ל, ומערך ההפחדה והאיומים על הקצינים, הביאו לשעבוד הצבא למפעל ההתנחלויות והמאחזים. אלפי חיילים הפכו לחברת האבטחה של ישובים קטנטנים, נידחים, שאליהם מובילים כבישים מפותלים ומסוכנים.

כדי לשכנע את עצמם ואת הציבור בישראל בזכות הבלעדית לשלוט ביהודה ושומרון ובעזה, נוצר מפעל החיפוש של שרידי ישובים יהודיים עתיקים, בתי כנסת וקברים (לכל מי שמכיר את ההיסטוריה, ברור שקיימים שרידים כאלה, אבל אין ולא צריך להיות שום קשר בינם לבין גבולות המדינה, שצריכים להיקבע על ידי שיקולים מדיניים ולא על ידי הזיות משיחיות).


המשיחיים הופכים את האתרים האלה לנכסים פוליטיים. הם מארגנים תפילות בקברים, גם כאלה שנמצאים בלב ערים וכפרים פלסטיניים. הצבא נאלץ לאבטח אותן, וכך נוצר עומס מבצעי כבד על החיילים. הם מקיימים צעדות בחול המועד סוכות ופסח, שדורשות ליווי של יחידות צבאיות שלמות.

קבר יוסף הוא אחד האתרים החביבים על המשיחיים. מתקיימת בו תעשיית תפילות, של ישראלים המגיעים ממקומות שונים בשיירות של אוטובוסים. הקבר נמצא בתוך שכם, וכל תפילה כזאת מחייבת היערכות מבצעית של מאות חיילים. בקבר היו כבר תקריות עקובות מדם עם חמושים פלסטינים, ובהן נהרגו חיילים ואחרים יצאו עם פוסט טראומה. 

זהו ההקשר לאירוע בו נפל גור קהתי, שמפקדו התיר למתנחל זאב ארליך להכנס לדרום לבנון ולחפש שרידי ישוב יהודי.

ישראלים חפצי חיים חייבים לשחרר את הצבא מהשעבוד למשיחיות, שעולה לנו בקורבנות אדם. אבות ואימהות צריכים לדרוש מהצבא לצוות את בניהם ובנותיהם למשימות הגנה על גבולות המדינה- לא למשימות קירוב הגאולה. המהלך הזה לא יהיה פשוט. הקצונה רגילה כבר עשרות שנים לכפיפות להנהגת המתנחלים, ונתניהו, בשנות שלטונו הארוכות מדי, נתן לכך גם גיבוי מדיני- כי שלטונו היה תלוי בנציגי המתנחלים בכנסת ובמרכז הליכוד. זה ידרוש תעצומות נפש- אבל זה בידינו. מדובר בחיים ובבריאות של בנינו ובנותינו." זו זעקתה הנוקבת של אם המודעת למחיר הכבד שמשלמים בנינו ובנותינו בשל כפיפות הצבא לאג'נדה משיחית. במילים טעונות כאב, היא חושפת את מנגנון ההקרבה שמוביל להרס חיי צעירים, לפציעות פיזיות ונפשיות, ולכפיית אידיאולוגיות על חשבון ביטחון המדינה ואזרחיה.

 


הסיפור הזה, במציאותו הכואבת, הוא תזכורת כואבת למחיר הכבד שיכול לגבות שילוב של אג'נדות משיחיות, החלטות פזיזות, וסיכון חיילים למטרות לאומניות או אישיות. מותו של גור קהתי ז"ל צריך להיות נקודת מפתח בדיון הציבורי על התפקידים והאחריות של גורמים אזרחיים המשתמשים בצבא לצרכיהם.


החיבור בין פעולותיו של זאב (ז'אבו) ארליך לבין תוצאה טראגית כמו אובדן חיים מצריך דיון ביקורתי מעמיק. ראוי לשאול: כיצד משימות צבאיות הפכו לכלי בידי אנשים שמקדמים אידיאולוגיות פרטיות? כיצד הוכנסו חיילים למצבים שבהם חייהם הועמדו בסכנה שלא לצורך?


חשוב להאיר את הפן האנושי והטראגי של הסיפור, כדי לזכור את הנפגעים כמו גור קהתי, ולהעלות למודעות את הצורך הדחוף למנוע הישנות של מצבים כאלו. אם תרצה, אפשר לפתח את הכתיבה על כך כדי ליצור מסר חזק שמתחבר לכאב האישי והציבורי גם יחד.


המציאות הקשה מתחדדת: לאחר 15 חודשים של מלחמה עקובה מדם, עם אלפי קורבנות ישראלים ופלסטינים בעזה, בגדה המערבית ובלבנון, אנו מוצאים עצמנו חוזרים לנקודת ההתחלה. הכיבוש והאלימות נמשכים, והמצב הפוליטי-צבאי משקף מעגל אכזרי שאין בו פתרון.


סיפור הגדודים שהוצבו ערב שמחת תורה בחווארה לשמירה על לשכת ח"כ צבי סוכות, תוך נטישת ההגנה על יישובי עוטף עזה, מסמל את סדר העדיפויות המעוות. כעת, תחת לחץ וכניעה לאידיאולוגיות משיחיות, גדודים רבים, 24 במספר, מוצבים בשטחים הכבושים. המשימה העיקרית: לשמש כשירות בייביסיטר למתנחלים, לתמוך בפעולות הכיבוש והאלימות, ולאפשר את פעילותם של גורמים קיצוניים הפועלים באלימות ובטרוריסטיות.


המצב הזה מעמיד את החברה הישראלית בפני שאלה מוסרית קשה: עד מתי יונצחו מערכות שמשרתות מיעוט קיצוני, בעוד הציבור הרחב משלם את המחיר? כדי למנוע חזרה על אותן טעויות טראגיות, עלינו לפתוח בשיח נוקב על אחריות, סדרי עדיפויות וחתירה לפתרון אמיתי.

 

Comments


bottom of page