בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה חמורה ומסוכנת שבה צה״ל, צבא שאמור להיות ממלכתי ולשרת את כלל אזרחי המדינה, מתפקד בפועל כחברת אבטחה פרטית עבור גורמים קיצוניים בחברה הישראלית. תופעה זו באה לידי ביטוי בליווי של חיילי צה״ל לקבוצות של חסידים ומתנחלים במסעותיהם לאתרים מקודשים בגדה המערבית ואף בלבנון, לעיתים תוך התעלמות מסכנות ביטחוניות מובהקות ותוך הקרבת חיי אדם על מזבח פולחן דתי ולאומני.
ליווי צבאי לפעילות פאגנית מסוכנת
המקרה האחרון בו נאלצו חיילי צה״ל ללוות קבוצה של חסידים לשכם, לאור מחויבותם להגיע לקבר יוסף בכל מחיר, הוא רק דוגמה אחת לשיטה שהפכה למוסדית. לאחרונה אף דווח על מאות חסידים שהגיעו לפנות בוקר להתפלל בקבר רב אשי, הנמצא במובלעת בתוך שטח לבנון, כל זאת באישור צה״ל ותחת אבטחה צה״לית.
מדובר לא באירועים נדירים או יוצאי דופן, אלא בתופעה המתרחבת משנה לשנה, כאשר צה״ל נדרש להפעיל כוחות כדי להבטיח את שלומם של מאמינים החוצים לשטחי אויב מתוך מטרה לקיים טקסים דתיים. ברקע, מעבר למבצעיות הליווי עצמו, נרקמת אידיאולוגיה מסוכנת שמעמידה את קדושת האדמה מעל חיי אדם, תוך הטמעת תודעה דתית-לאומנית קיצונית בקרב הציבור הישראלי בכלל ובקרב החיילים בפרט.
הכניעה לסחיטה ולפרוטקשן
התופעה אינה מתרחשת בריק. קבוצות החסידים והמתנחלים המובילים מסעות אלו לא מבקשים רשות, אלא קובעים עובדות בשטח. הם מודיעים מראש שייכנסו לשכם, לבלאטה או אף לשטח לבנון, ובכך כופים על הצבא ללוות אותם כדי למנוע תרחישים חמורים יותר. המשמעות היא שצה״ל נמצא במצב של כניעה מתמדת – הוא לא מנהל את המציאות אלא מגיב לאיומים של קבוצות אידיאולוגיות פנאטיות, שמשתמשות בצבא כדי לממש את שאיפותיהן הדתיות והפוליטיות.
השלכות: צבא שעסוק בהנדסת תודעה
כאשר צבא מקבל על עצמו תפקידים שאינם ביטחוניים אלא אידיאולוגיים, הוא חדל להיות גוף ממלכתי. ליווי צבאי לאתרים דתיים בשטחים הכבושים ואף מחוץ לגבולות המדינה הוא לא רק בזבוז משאבים ונטל מבצעי – הוא חלק ממערכת חינוך ופרופגנדה המשפיעה על חיילים צעירים ומעודדת אותם לראות את תפקידם לא כהגנה על המדינה, אלא כשליחים של משיחיות פוליטית. צה״ל, שבאופן מסורתי נתפס כ'כור היתוך' ממלכתי, הופך בהדרגה לכלי שרת בידיהם של גורמים שמקדמים סדר יום אנטי-דמוקרטי. ההיסטוריה כבר הוכיחה שהכניסה למקומות מסוכנים ללא צורך מבצעי אמיתי עולה בחיי אדם. דוגמאות כואבות של חיילים שנהרגו בתקריות מיותרות ממחישות את האבסורד שבמצב הזה. החיילים שנשלחים למשימות אלו הם הבנים והבנות שלנו, ובשבילם הם רק כלי משחק בחזון הפוליטי המשיחי של סמוטריץ', בן גביר והביבים של משפחת נתניהו.. "גור קהתי הוא הקורבן הכי מוכר של הטירוף המשיחי- האיציק סעידיאן של הזיות הגאולה. אך הוא לגמרי לא היחיד. במשך שנים נהרגו טובי בנינו ובנותינו, נפצעו והפכו לפוסט טראומטיים, כשהוקרבו למולך המשיח." >> אמא כואבת, זועמת ולוחמת
שאלות לרמטכ״ל ולממשלה
כאשר תתרחש הטרגדיה הבאה, אילו תירוצים ישמיע הרמטכ״ל הטרי אייל זמיר?
כיצד תנסה מערכת הביטחון להצדיק את אובדן החיים הבא? האם מישהו יעז להודות בכך שהחיילים הללו לא נהרגו בהגנה על המדינה, אלא בשירות מטרות פרטיות של קבוצה דתית קיצונית? במדינה שבה מערכת הביטחון הופכת יותר ויותר לכלי פוליטי בידי השלטון, הציבור צריך להיות ערני. זמיר עוד יידרש להוכיח אם הוא פועל למען ביטחון ישראל – או למען המשך שלטון נתניהו.
מאז כהונתו כמזכיר הצבאי של נתניהו, עברו מים רבים. הרמטכ"ל החדש, רב-אלוף אייל זמיר, מונה על ידי ראש ממשלה שאיבד כל אמון ציבורי, אדם האחראי למחדל הביטחוני החמור בתולדות ישראל ולכאוס המכוון שהוא מייצר. מינויו של זמיר הוא עוד עדות לכך שלשכת נתניהו ממשיכה לפעול כמשפחה שולטת, כאשר הנאמנות האישית היא הקריטריון המרכזי, הרבה יותר מהתאמה מקצועית.
הגיע הזמן לעצור את השימוש בצה״ל למטרות פוליטיות-דתיות ולהחזירו לתפקידו המקורי – הגנה על ביטחון כלל אזרחי המדינה. הכנסת חיילים למצבים מסוכנים בשם פולחן לאומני אינה רק מסוכנת, אלא מסמלת את קריסת הממלכתיות והפיכתו של הצבא לכלי שרת בידי קבוצה קטנה וקיצונית. החברה הישראלית צריכה לשאול את עצמה האם היא מוכנה להמשיך לשלם את מחיר הדם הזה, או שהגיע הזמן לומר: די.
אימהות קוראות לבנים ולבני הזוג - סרבו, אל תשרתו בשטחים כבושים.
יותר ויותר אימהות מגיבות ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטסאפ וקוראות לבניהן לסרב לשרת בשטחים הכבושים, כולל עזה ולבנון, ולסרב להתלוות למסעות ההזויים הללו. הן מבינות שבזמן שהחסידים רוקדים על קברים בני אלפי שנים, צה"ל קובר את הבנים שלנו. הקריאה לסירוב היא לא רק מחאה פוליטית, אלא צעד הישרדותי – כדי לעצור את ההתנהלות ההזויה והמסוכנת הזו, שמובילה לאובדן חיי חיילים לשווא.
האימהות נמצאות בכל צומת פוליטית מאז 2020, כשהובילו מאבקים נגד אלימות משטרתית, נגד הפיכתה של המשטרה לכלי שרת בידי פוליטיקאים, ונגד ההשתעבדות של המדינה ללאומנות משיחית קיצונית. הקריאה להוציא את ילדינו מהשטחים הכבושים היא חלק מאותו מאבק רחב, שנועד להגן עליהם מפני מלחמות מיותרות ומדיניות שמובילה את ישראל לאבדון.
בשנת 2022 יצאו האימהות בקמפיין ציבורי נרחב בדרישה להוציא את בנינו ובנותינו מהשטחים הכבושים בגדה המערבית. הקמפיין לווה בעצומה רחבה ובמחקר מעמיק שהתבסס על מקורות מגורמי ביטחון, מחקרים אקדמיים, פרסומים בתקשורת ודו"חות צבאיים, שהוכיחו כי אין כל תוחלת ביטחונית לנוכחות הצבא בשטחים. המחקרים הדגישו כי שהות הצבא בשטחים הכבושים אינה משרתת את ביטחון המדינה, אלא נועדה לקדם מטרות פוליטיות משיחיות, שבינן לבין ביטחון אין דבר וחצי דבר. מיעוט קטן של מתנחלים משעבד את צה"ל ואת אזרחי ישראל לסיפוח הרה אסון.
דצמבר 2023 הבינו האימהות כי המלחמה חסרת מטרות אמיתיות ומשמשת מסך עשן פוליטי ולאומני קיצוני המונע מנקמה. בעקבות זאת יצאנו בקמפיין ועצומה הקוראים לממשלת ישראל להגדיר את מטרות המלחמה, לאחר שהתברר כי היא מונעת משיקולים פוליטיים ולא ביטחוניים.
זמיר: נאמנות לממלכה או למלך?
הרמטכ"ל החדש, אייל זמיר, פועל בכוחנות להנצחת הלחימה והקרבת חיילים ללא צורך ביטחוני.
כמינוי אישי של ביבי ושרה נתניהו, הוא איבד את אמון האימהות והחיילים בשל מדיניותו המיליטריסטית והפיכת הצבא לכלי פוליטי. תחת הנהגתו, צה"ל יעמיק את הכיבוש וישרת את האינטרסים של הימין הקיצוני.
בימיו הראשונים בתפקיד, זמיר חיזק את כוחות היבשה, שינה את מבנה המטכ"ל והקים מטה לחקר מחדלי המלחמה. אך האם אלה צעדים לשיקום הצבא – או ניסיון להלבין את כישלון השלטון?
ובזמן שהחסידים רוקדים על קברים בני מאות שנים, אנחנו קוברות את הבנים שלנו. הם מדברים על "נצח" – אבל נצח של מי? של השלטון? של המלחמות?
מול איומים במלחמת נצח, הנצחת הכיבוש וקידוש הקברים והאדמה אנחנו כאן כדי לעמוד על המשמר.
לא נשתוק, לא נעמוד מנגד ולא נסכים להפקרת החיים.
הצטרפו אלינו, פעלו איתנו, ותרמו כדי שנוכל להמשיך להיאבק על החיים עצמם.
Comments