יש גם ימים כאלה.
שבהם הכל נדחס פנימה, שהגוף מבקש התכנסות, הנפש משתבללת.
שהכל נדמה יותר מידי.
כמו גאות ושפל - יש ימים כאלה.
יש ימים בהם כל המהפיכה שעברו חיי האישיים הופכת נוכחת, ואני רוצה רק להתאבל.
יש ימים שבהם אני חשה יותר בבירור איך מי שנמנו על חבריי, עמיתי, משפחה מדברים שפה אחרת. השפות כמו לא נפגשות, משיקות. אני מביאה סיפורים קשים של עוולות, אלימות, אי צדק והם רוצים לאחוז בקיים, מבקשים שלא אציף. בו בזמן אני לא מבינה על מה הם מדברים. זה נשמע כמו סיפור מיקום אחר.
יש ימים בהם פייסבוק מעלה זכרונות מלפני שנה מארץ רחוקה וחיים אחרים.
יש ימים בהם נדמה לי שאני עצמי הלכתי מארצי שלי למקום אחר סוריאליסטי.
יש ימים שכל הסתה ודברי הקלס פוגעים ישר בלב.
היום הוא יום כזה.
יש ימים בהם הצבע הורוד בוהק
המטרה חדה
הכל זורם
חיבוק חברותיי חם ועוטף
ההסתה מעוררת פרצי צחוק מרוב שהיא הזויה.
יש ימים בהם יש קרבה גדולה גדולה, שהצבעים, הקולות עוטפים אותי והגוף זורם עם כולם כמו מים.
יש ימים כאלה.
אולי מחר.
יומן מהפיכה / עדי ארגוב
צילום: נורית שרת
Comments