משלחות סיוע הומניטרי
נשות איתך-מעכי וא-טופולה בוחנות את המשמעויות הפרקטיות של הנושאים בהם עוסקת החלטה 1325 בשטח, ולשם כך בחרו להתמקד בנשות קהילות מסאפר יטא, אשר השטח שעליו הן יושבות הוכרז על ידי ישראל כשטח אש ובג"ץ אישר לפני שנה את גירוש תושביו – יותר מאלף איש.
אחרי פסיקת בג"ץ, ברמה המשפטית הטהורה העותרים הגיעו למבוי סתום. לכן כיום אנחנו חושבות שהפוטנציאל היחיד למנוע את הגירוש בפועל זה לחץ ציבורי ובינלאומי.
"השטח פתוח, אבל אנחנו כלואות".
סיפורן של נשות מסאפר יטא
"אנחנו כמעט ולא יוצאות מגבולות הכפר. אנחנו כלואות כאן. אמנם את רואה שטח פתוח, אבל בפועל אנחנו כלואות. עכשיו אנחנו אפילו כלואות בתוך הבית ולא רק בתוך הקהילה. לפני שבוע התחילו אימון באש חיה. אנחנו רואות את הטנקים ולא מעזות לצאת מהבית מרוב פחד שיירו לעברנו או שניפגע מכדור תועה"
עדותה של סאמיה, תושבת אחת מקהילות מסאפר יטא שבדרום הר חברון, היא אחת משורת ראיונות המתפרסמת בפרויקט יוצא דופן שמובילות נשות עמותת איתך-מעכי – משפטניות למען צדק חברתי, ומרכז א-טופולה, המבקש להשמיע את קולן של נשות הקהילות המיועדות לגירוש.
בנוסף לראיונות עם 12 נשים, הפרויקט כולל גם נייר עמדה פמיניסטי הבוחן לעומק את השלכות גירוש הקהילות על נשים וילדות; קריאה של 40 ארגוני חברה אזרחית לעצור את הגירוש; סרטוני וידאו, שבהם העיתונאית סנאא חמוד מקריאה עדויות של נשים; עצומה ציבורית לעצירת הגירוש, ועוד.
העוגן שממנו יוצא הפרויקט הוא החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2000, העוסקת בפגיעות הייחודיות בנשים במצבי סכסוך, בנחיצות ההגנה על נשים מפני כל סוגי האלימות – הן במרחב הפרטי והן בציבורי, ובצורך להשתתפות שוויונית של נשים במוקדי קבלת ההחלטות כחלק בלתי נפרד מההגנה הנדרשת.
"המהלך הזה נוצר בשותפות עם נבילה אספניולי ממרכז א-טופולה, שביחד עם עמותת איתך-מעכי מובילה את פורום ארגוני הנשים היהודיות והפלסטיניות לקידום החלטה 1325", אומרת עו"ד נטע לוי, שמנהלת יחד עם ד"ר נידא שגרי את פרויקט 1325 בעמותת איתך-מעכי.
"אנחנו מנסות כבר הרבה שנים להחדיר את החלטה 1325 לתוך ישראל, מתוך תפיסה שהיא עוסקת בנושאים של נשים, שלום וביטחון, ואמורה להביא את ההטמעה של החשיבה המגדרית לצורך סיום ומניעת סכסוכים אלימים, ואין מקום לעסוק בזה בצורה יותר רלוונטית ואמיתית מאשר כאן. לצורך כך יצרנו קואליציה די רחבה של ארגוני נשים, שעוסקים ב-1325 תחת הובלה של שני הארגונים שלנו". המשך קריאה, שיחה מקומית | אורלי נוי
האדישות הציבורית והאטימות הפוליטית לחייהם של נשים וילדים תחת כיבוש כבר 56 שנים הביאו אותנו, האימהות להיות העיניים שרואות, והקול שיתעד ויספר את סיפורן של הנשים והילדים החיים תחת מצור.
משלחות יוצאות אחת לשבועיים, ובכל פעם לקהילה אחרת מתוך ה14 הקהילות המיועדות לגרוש. הסיוע ההומניטרי הוא המענה שלנו למגבלות והתנאים התחבורתיים המונעים מתושבי המקום גישה זמינה למקורות מזון ותעסוקה. הסיוע מתבטא, במזון יבש, ציוד רפואי אלמנטרי, תרופות, ודברים בסיסיים כמו, ביגוד, מצעים, שמיכות, משחקים לילדים ציוד וחומרי לימוד נדרשים, נעליים, חומרי יצירה וכלי עבודה לנשים ועוד...
הסיוע מתאפשר בזכות והודות תרומות ותמיכה של האימהות.