לא עומדות מנגד. מתנגדות!
תנועת האימהות התארגנה ב 2020 כדי להיאבק בתופעת האלימות.
אנו פועלות לחשיפת היקף התופעה והפרקטיקות הנלוות לה, ולצמצום הפגיעה האלימה והשיטתית בזכויות האדם. אנחנו כאן מתוך מחויבות עמוקה לעתידם של כל הילדים. לעתידו של המקום שאנו חיים בו. לדמותה של החברה שלנו. זוהי עמדה של אחריות עמוקה המסרבת להיכנע לפחד ולכוחנות.
תמיכה ישירה באימהות ובילדים החיים תחת כיבוש ישראלי אכזרי בדרום הר חברון.
קהילות פלסטיניות מופקרות לאלימות מתנחלים, בלי הגנה ובלי שירותים בסיסיים. אנחנו, האימהות, מגייסות משאבים לקיום אלמנטרי – מזון, תרופות, חיתולים – ובאות לראות, להקשיב ולספר את האמת: את העוול הישראלי בעיניים פקוחות.
בלוג "האימהות שמות גבול" חושף את האלימות, הכיבוש וטרור המתנחלים. קול נשי נוקב נגד צבא פוליטי ומשיחיות שמוחקת מוסר. כאן אנחנו מסרבות לשתוק.
מעידות על מה שראינו בשטח – במסאפר יטא, בצמתים ובבתי המשפט...כי כאימהות,
יש לנו גבול ברור: אלימות איננה לגיטימית – לא כלפי ילדינו, לא כלפי עם אחר, לא בשמנו.
המעגל עם חמוטל – לב פועם של קהילה לומדת ופועלת בהובלת חמוטל גורי.
בארבע השנים האחרונות, המעגל עם חמוטל הפך לאבן יסוד בפעילות אימהות נגד אלימות – מרחב קבוע של שיח, למידה, עיבוד רגשי והנעת פעולה אזרחית.
תזכורת שבועית לכך שהמאבק נגד אלימות, כיבוש ודיכוי אינו רק פוליטי – הוא אישי, רגשי וחברתי.
בזמן שממשלת ישראל מובילה הפיכה משטרית, מספחת שטחים בכוח, ומעמיקה את מעגל האלימות – ילדינו נשלחים לשטחי כיבוש להפוך לכלי שרת במדיניות הרסנית.
במלחמה בעזה הם נחשפים לפקודות בלתי חוקיות ולפשעים שייזכרו לדיראון עולם.
בגדה המערבית הם משמשים מגן למתנחלים ולטרור הלאומני.
אנחנו כאן לומר: אל תשתמשו בילדינו כדי לכבוש, להרעיב ולהרוס.
"קשרי סרט צהוב" איננו רק קריאה לשחרור החטופים. הוא קריאה עמוקה לבחינה מחודשת של גבולות – לא רק גיאוגרפיים, אלא מוסריים. הוא תובע שחרור החטופים, הרוחני והפוליטי שמפקיר חיים למען טריטוריה, אידיאולוגיה או שלטון. הסרט הצהוב, הוא לא רק סמל של תקווה – אלא של ראייה. של עין שלא מסיטה מבט. של נראות אזרחית שאי אפשר למחוק.
באתגר21 לא נרתענו מהתמודדות עם האמיתות הקשות: הכאב והשכול, השבר החברתי, והאתגרים הגדולים שמול פני הדמוקרטיה הישראלית. לצד זאת, נשמעו קולות של תקווה וחזון – קולות של אימהות ואבות, נשים וגברים, יהודים וערבים, שמסרבים לוותר על המדינה שלנו ועל דמותה המוסרית.
פעולת האימהות החותמות היא מעשה אזרחי עמוק, שקט וחד. זהו ביטוי מוסרי של אחריות אימהית – קול נוכח, שאינו צועק אך גם לא שותק. כל חתימה היא מעשה של התנגדות לאלימות, קריאה לצדק, וסירוב לשתף פעולה עם עוול בשם שתיקה או הרגל.
העשייה שלנו נובעת מתוך מה שג'ונתן ליר הגדיר "תקווה רדיקלית" – תקווה שמביטה מעבר לאופק המוכר, ושואבת כוחה מהאמונה שיש אפשרות לטוב עתידי שטרם נולד. תקווה כזו אינה עיוורת, אלא אקטיבית: היא דורשת מאיתנו לפעול, לשנות, ולעצב יחד מציאות חדשה.