מגבלות הכוח ואסטרטגיות התנגדות של חלשים

"כוח שיפוט יכול להתקיים ללא למדנות, אך למדנות איננה יכולה להתקיים ללא כוח שיפוט." ~ מישל דה מונטן

לקראת הפגישה מומלץ להקדיש זמן להכנס לבלוג ולקרוא את מאמריו הארוכים המפורטים והמנומקים, מבוססי עובדות, ועמדות ישירות בלתי מתפשרות המנסות לְתַוֵּךְ לנו במילים את התמונות ודפי המסרים הַמִּטְוָחִים אלינו כמו ברווזים במִטְוָח בכל אמצעי המדיה. איפה מוצאים את האמת שהלכה לאיבוד, איך אפשר לדעת אם אנחנו מתבונננות בסרט או שהסרט מתבונן בנו .    

 

לא למות טיפש

הבלוג של עידן לנדו

המלצות קריאה 

מה זה כוח? רְאָיוֹת ומחשבות מעולמם של החלשים

מן הבגידה, דרך הקונספירציה, אל ההידברות

מתווה להתנגדות אזרחית: שלב המעשים

לזכרו של יוסי גורביץ || דברים שאפשר ללמוד על עידן 

למדתי מיוסי כל הזמן. קינאתי בידע ההיסטורי העצום שלו, בזיכרון הפנומנלי לזוטי-הזוטות של החיים הפוליטיים. קינאתי בקלות הכתיבה, וגם בחיספוס שלה, שלא הרשיתי לעצמי. יוסי הוריש לנו ערימה של ביטויים קולעים להפליא – "הדמון יהווה", "חמושי צה"ל", "הבהמה הירוקה", "האחים היהודים", "האפס שהתגלם בבשר", ועוד. 

הם חיים בינינו, ואני מאד מקווה שימשיכו לחיות בינינו לא פחות מאשר ה"יודונאצים" של ליבוביץ' ומן ה"יורים ובוכים" של קובי ניב. 

מילים הן כלי אנליטי, ומילים מחודדות יוצרות כלים מחודדים, שמאפשרים לגלף מחשבות עקשניות נגד זרם הבינוניות הדלוחה.

האנשים שהשפיעו עלינו יותר מכל חולפים כמוץ ברוח. 

זו מחשבה בלתי נסבלת. אני חושב על מי שעיצבו את הכתיבה והחשיבה הפוליטית שלי; שמות כמו אריה כספי ובועז עברון, מי זוכר אותם בכלל היום.

 עיתונאים ופובליציסטים שעיקר תרומתם היתה לעיתונות – ניירות שעוטפים בהם דגים למחרת – ולא לספרות ששרירה וקיימת לעד; אבל הלא חומר חיי היומיום ומחשבת היומיום שלנו ספוגים בעיתונות, שם ההשפעה הגדולה מכל.

 

גורביץ השפיע באופן מכריע על דור או שניים של צעירים שקראו מאות ואלפי טקסטים שלו, טקסטים שקשורים בטבורם לאקטואליה, ובכל זאת ערכם אינו נופל מיצירות ספרות משמעותיות. צריכה להיות דרך להנציח אנשים ותרומות כאלה לשכל שלנו, למצפון שלנו, לשפה ולתרבות. הלא הם ייחודים לגמרי, אנשים כמו יוסי גורביץ. לא עשו עוד כמוהו וכבר לא יעשו.

כל כך בודד בשמאל, ועכשיו הרבה יותר.