זה קורה בשמנו. הילדים שלנו נשלחים למשימות שמכתימות את נשמתם.
הגיע הזמן להחזיר את הבנים והבנות לגבולם – גבול של מוסר, של אחריות, של שלום.
"וְשָׁבוּ בָנִים וּבָנוֹת לִגְבוּלָם" – חזון של שיבה, צדק ושלום זו איננה רק תפילה – זו קריאה מוסרית לחיים של חירות, אחריות, וגבולות מוסכמים. מאז 1967 ישראל שולטת על מיליוני פלסטינים תחת כיבוש צבאי – גבולותיה בפועל אינם מוכרים, וחיים שלמים מתקיימים במציאות של שליטה, הדרה ואלימות. זה קורה בשמנו. אנחנו שולחות את הילדים שלנו לבצע משימות שנכפות עליהם – משימות שכתם מוסרי, ופצעים נפשיים עמוקים, ילוו אותן ואותם לכל חייהם. הגיע הזמן להגן גם עליהם.בתוך מציאות זו קמה קבוצת "אימהות נגד אלימות", קבוצת נשים שפועלת מאז 2020, ובשיא העשור החשוך – בין השנים 2022 ל־2025 – הפכה לכוח אזרחי נחוש ונוכח. אנחנו ניצבות מול המלחמה והכיבוש, לא מהשוליים – אלא מהלב. לא מתוך ניתוק – אלא בשם החיים, בשם הבנים והבנות שלנו, של כולנו. המסע שלנו עודנו נמשך – והוא מסע של שיבה: שיבת בני אדם לאנושיותם, שיבת החברה הישראלית לגבולותיה המוסריים והמשפטיים, ושיבת התקווה לעתיד שבו בנים ובנות שבים לגבולם – לא לגבול של שליטה, אלא לגבול של שלום.
מאז תחילת 2022, האימהות זיהו את ההידרדרות המוסרית והפוליטית שמובילה את ישראל לעומק הכיבוש ולתוך הפיכה משטרית המאיימת על הדמוקרטיה, החירות והחיים עצמם.
בתוך מציאות של כיבוש מתמשך, גידול בהתנחלויות, אלימות מתנחלים, ורמיסת זכויות אזרח – היה ברור: הילדים שלנו משמשים כוח צבאי שמגן לא על ביטחון המדינה, אלא על פרויקט פוליטי של שליטה ודיכוי.
החזון שלנו: ושבו בנים ובנות לגבולם – להחזיר את החיילים לתפקידם האמיתי: שמירה על ביטחון המדינה, לא על פרויקט פוליטי.השירות בשטחים אינו ביטחון – הוא משימה פוליטית, ההופכת את החיילים לחברת אבטחה פרטית עבור המתנחלים, ולמגן של טרור לאומני. אנחנו דורשות להוציא את הילדים שלנו מהשטחים – ולהחזירם לגבול ברור, מוסרי, ומוכר.
מתוך תחושת אחריות עמוקה, החלה פעילות מתמשכת:
-
קמפיינים להוצאת החיילים מהשטחים.
-
חלוקת סרטים צהובים וספרונים להסברה בצמתים וברחובות.
-
הפגנות עם קריאות ברורות: "תוציאו את הילדים מהשטחים!", "ילדים לא שומרים על אפרטהייד!"
-
צעדות ונוכחות מתמשכת במחאות ההמוניות נגד ההפיכה המשטרית (קפלן, הכנסת, הרצליה ועוד).
-
הגעה ישירה לנקודות חיכוך – קדומים, חברון, דרום הר חברון – כדי להביא את המסר גם לשטח עצמו.
-
עמידה יומית מול בית הנשיא מאז היום השלישי למלחמה בדרישה להשיב את החטופים ולהוציא את החיילים ממשימות דיכוי.
-
המהלכים הפוליטיים – חקיקת החסינות, סיפוח המינהל האזרחי, העמקת הלחימה וההתנחלויות – החריפו את הצורך במאבק.
הכיבוש איננו סטטי – הוא מתעצם, מכתים את הילדים שלנו מוסרית ומשאיר אותם חשופים לפגיעות נפשיות, משפטיות ופיזיות.
ככל שהממשלה דוחפת להמשך שליטה ואלימות, כך גוברת נחישותנו – להגן על הילדים, להגן על החברה, ולדרוש גבולות גיאוגרפיים ומוסריים ברורים.
ושבו בנים ובנות לגבולם – הוא לא רק חזון; הוא קריאה להצלת דור שלם מלהיות לוחם בשירות אפרטהייד ודיכוי.
זה לב המאבק. זו שליחות האימהות.
