כיבוש ושחיתות מוסרית – נבואותיו במשנתו של ישעיהו ליבוביץ

"הכיבוש משחית לא רק את הנשלטים, אלא בראש ובראשונה את השליטים. אין עם יכול להיות כובש ולשמור על צלם האדם שלו." ישעיהו ליבוביץ היה מהמבקרים החריפים של הכיבוש הישראלי, אותו ראה כגורם מרכזי להשחתה מוסרית ולסיכון הדמוקרטיה במדינה. לדבריו, שליטה על עם אחר אינה רק עוול מוסרי כלפי הנכבש, אלא גם תהליך שמשחית את הערכים של החברה הכובשת.ליבוביץ הזהיר שישראל תהפוך למדינת אפרטהייד או תאבד את צביונה הדמוקרטי אם תמשיך בכיבוש. הוא דיבר על השפעת הכיבוש על החברה הישראלית ככזו שמטפחת גזענות, שנאה וקיצוניות, ובמקביל פוגעת בזכויות אדם בסיסיות.

לדברי ליבוביץ הכיבוש אינו רק בעיה פוליטית, אלא מבחן מוסרי עליון לחברה הישראלית. הוא קרא לפעול לסיום הכיבוש מתוך מחויבות לצדק, חירות ושוויון – לא רק כאינטרס לאומי, אלא כצו מוסרי. היום, נבואותיו של ליבוביץ מהדהדות כשאלות פתוחות: האם החברה הישראלית למדה מדבריו? מהו מקומה של האחריות המוסרית במציאות הפוליטית של זמננו? האם נבואותיו של לייבוביץ התגשמו?