top of page

והשאלה היא כמובן מתוקף איזה חוק ובאיזו זכות אדם אחד מונע מאדם אחד זכות יסודית ובסיסית כגון שתיית מים

עודכן: 29 בספט׳ 2021


על פי הגדרתו של דובר צהל תולי פלינט הוא "מפגין מתפרע". כזה שמפריע לצבא למלא את תפקידו.

תולי הוא אזרח שבא להפגין למען זכותם הבסיסית והיסודית של בני אדם לשתות מים.

תולי מתאר במכתבו את התנהגותו של דובר צהל לאחר האירוע אבל האירוע עצמו מציף גם נושאים אחרים.

בואו נתעכב לרגע על תפקידו של הצבא וגם על הערכים על פיהם פועל הצבא, ונבדוק אם תולי באמת הפריע לצבא למלא את תפקידו.

הצבא וכל המשרתים בו, אמורים לפעול על פי עקרונות "רוח צה"ל" שהם ערכי היסוד של הצבא:

הגנת המדינה, אזרחיה ותושביה - מטרת צה"ל היא להגן על קיומה של מדינת ישראל, על עצמאותה ועל ביטחון אזרחיה ותושביה.

אהבת המולדת ונאמנות למדינה - ביסוד השירות בצה"ל עומדות אהבת המולדת והמחויבות והמסירות למדינת ישראל - מדינה דמוקרטית המהווה בית לאומי לעם היהודי - לאזרחיה ולתושביה.

כבוד האדם - צה"ל וחייליו מחויבים לשמור על כבוד האדם. כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין, במעמד ובתפקיד.

שימו לב לערך "כבוד האדם" ובפרט למשפט הבא: "כל אדם הוא בעל ערך שאינו מותנה במוצא, בדת, בלאום, במין, במעמד ותפקיד."

לאור המשפט היפה הזה השאלה המתבקשת היא: אם רב-סרן מאור משה נהג על פי רוח צהל ועל פי ערכי היסוד של הצבא.

ועוד שאלה אפשר לשאול: האם משמעותה של הגנה על המדינה היא פגיעה בזכותם של אנשים לשתות מים?

ואולי אפשר להמשיך ולשאול האם בכך שחיילי צהל פוגעים באזרחי המדינה ופוצעים אותם הם אוהבים את המולדת ונאמנים למדינה?

והשאלה הכי מטרידה היא כמובן מתוקף איזה חוק ובאיזו זכות אדם אחד מונע מאדם אחד זכות יסודית ובסיסית כגון שתיית מים.


" מים הם יסוד הבריאה. עוד לפני בריאת האור כבר היו מים ואף השמים נבראו ביום השני מהבדלת המים העליונים מהמים התחתונים. המים הם גם יסוד החיים... הרב צבי שורץ |


במקום שאליו הפעילים ביקשו להביא מים והוכו, האפרטהייד זועק לשמים - גדעון לוי, 24.9.21, ׳הארץ׳: ״אנשי "לוחמים לשלום" שצה"ל תקף לפני שבוע קנו מכלית מים לבני משפחת חממדי - זוג מבוגרים ואישה בעלת צרכים מיוחדים. מול חוות הבודדים שלהם עולים הצינורות לבתים ולבריכה של המאחז הבלתי חוקי אביגיל

״המים הצהבהבים במכל הפלסטיק נועדו להשקיית הגידולים החקלאיים. המים הצלולים בבקבוקי הליטר וחצי הם לשתייה. אחמד חממדי, איכר בן 71, מציג את מערכת המים העלובה של המשק המטופח והכמעט־מופלא שלו. במעלה הגבעה ניצב הדיר החצי־הרוס שניסה לבנות לעשר כבשותיו. מול בקתת המגורים הזעירה — חורבות של חדר נוסף שבנה והרסו לו. ביניהם מתגוללים מושבים קרועים שנלקחו ממכוניות ישנות וגרוטאות אחרות, והמראה כולו הוא של כפר אפגני בהרים. אבל אנחנו לא נמצאים במרחק שעתיים מקאבול, אלא במרחק שעתיים מתל אביב, מול המאחז הלא חוקי אביגיל, שמחובר כמובן לרשת המים והחשמל וכביש לא חוקי מטפס אליו, בדרום הר חברון.


אום אל־שוקחאן. כאן מתגוררים לבדם שלושה בני אדם: אחמד, איכר זקוף וחסון עם מכשיר שמיעה, אשתו חלימי בת ה–67 ואחותה זריפי, אישה בעלת צרכים מיוחדים בת 52. זריפי מעוררת חמלה: היא לא מוציאה הגה מפיה, מבטה כבוש רוב הזמן באדמה, מדי פעם היא מליטה את פניה בידיה. אחותה וגיסה דואגים לכל מחסורה והיא לבושה בגלימת פסים נאה ונקייה.


12 ילדיהם של אחמד וחלימי נישאו ועזבו את הבית, ובני הזוג הקימו לעצמם כאן לפני חמש שנים, בניגוד לכל הסיכויים, בניגוד לאלימות של רשויות הכיבוש ומתנחלי הסביבה העוינים, חוות בודדים לתפארת. סביב עץ הפומלות הקים אחמד גדר וכשבאו אנשי המינהל האזרחי לעוקרו, התחנן על נפש העץ, צעק חראם — והצליח לעצור את הכורת.


גם שיחי העגבניות, הבמיה והמלפפונים ניצלו. כמותם חמש הכוורות ועץ הלימון. במקום 150 עצי הזית שעקרו לו לפני כשנתיים, מיהר לשתול כמה עשרות שתילים חדשים, והם מלבלבים עכשיו. והכל באדמת המדבר הסלעי הזה כאן, בחום הקיץ שממאן להסתלק בינתיים.


פעילי "לוחמים לשלום" בחרו להגיע לכאן ביום שישי שעבר, לא כי זה המקום היחיד בדרום הר חברון שמשווע למים, אלא כי כאן האפרטהייד זועק לשמים עוד יותר ממקומות אחרים: מים בלא הגבלה וחיבור לרשת החשמל למאחז הלא חוקי אביגיל, שגם בריכת שכשוך גדולה יש בו, ומולו מתחם הזולות של משפחת חממדי שנצמדת לאדמה ששייכת להוריה של חלימי, בלא חיבור למים או לחשמל.


"לוחמים לשלום" רצו להביא מים למשפחה הזו. סמג"ד ההנדסה רס"ן מאור משה וחייליו לא ראו זאת בעין יפה וירו לעברם רימוני הלם ורימוני גז, אחד מהם בכינון ישיר, הדפו אותם באלימות ובחמת זעם שלא ייאמנו, פצעו שישה מהם ועצרו עוד כמה, באחד המופעים המכוערים והדוחים ביותר של צה"ל. על האדמה במקום התקרית נותרו השבוע רק כמה בקבוקי פלסטיק ואזיקונים.



משפחת חממדי עברה לכאן מהכפר תבאן שנמצא מערבית למקום. כל אזור דרום הר חברון מוגדר שטח C שבו אסור לפלסטינים לבנות כלום, וכמעט על כולו הכריזה ישראל כאדמות מדינה או שטחי אש, הכל כדי לגרש את הפלסטינים מכאן. אחמד מגיש ענבי ארגמן מהגפן שתחתיה אנחנו יושבים, גדולים, בשרניים ומתוקים כדבש. בשבוע שעבר הוא הניח רשת על הדיר שבנה מאבנים, כדי להצל על עשרת הכבשים שלו, אבל שעה קלה בלבד אחר כך כבר הופיעו שני חיילים והורו לו להסיר את הרשת, או שייעצר.


מתנחלי אביגיל הם שדיווחו כנראה על הפגיעה החמורה בביטחון. עכשיו הרשת זרוקה מקופלת, מבוישת, בפינת המרפסת המאולתרת, ואת הצאן העביר אחמד לאחד מילדיו בעיר יטא, עד שיפוג החום. אחרי המסיק באוקטובר הוא יחזיר אותן לכאן. באותו לילה שבו הורו לו להסיר את הרשת, הגיעו מתנחלים והרסו לו חלק מקירות הדיר, והאבנים מתגוללות עכשיו.


כשבאו פעילי "לוחמים לשלום" ביום שישי, הם קנו לו מים ואחמד נהג בטרקטור שלו שהוביל את מכלית המים מהכפר תוואני הסמוך. בדרך כלל הוא מביא לכאן מכלית, שופך את מימיה אל בור המים וממנו מעלה אותם במשאבה למכל מים מוגבה, שממנו זורמים המים לגידולים החקלאיים שלו. מדובר בשטח אדמה זעיר, שבו כל עץ ושיח מטופחים להפליא, כמו בגני הירק העירוניים בפארקים בישראל.



אל האזור שבו שוכנים החווה של אחמד והמאחז הסמוך מוביל כביש, שנסלל על ידי המתנחלים באופן לא חוקי ועולה לאביגיל, ומהכביש ממשיכה דרך עפר משובשת מאוד אל המתחם של חממדי. כמה מטרים לפני ההסתעפות אל דרך העפר עצר ביום שישי כוח של הסמג"ד משה את הטרקטור, תקף את נהגו והחרים לאחמד את המפתחות. מים הוא לא יקבל, בפקודה, גם לא אחרי שח"כ מוסי רז, שהיה במקום, הגיע להסכמה עם הקצין שהמפגינים ייסוגו לאחור ובלבד שיינתן למכלית המים לעבור.




מיד אחר כך החלו החיילים ליידות בהם רימוני גז והלם, ואז התנפל רס"ן משה על אחד המפגינים והפיל אותו בפראות לאדמה. משה ננזף, ומצה"ל נמסר למחרת כי מתחקיר שביצע תא"ל יניב אלאלוף, מפקד אוגדת איו"ש, עולה כי "הכוח הצבאי שגה כשהחליט להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות מסוג הלם וגז נגד המפגינים שרצו לבצע פרובוקציות. הקצין שתועד דוחף מפגין ננזף פיקודית על ידי מפקדיו".


20 קוב מים עולים לאחמד 500 שקל. הם מספיקים לו בדוחק לשבועיים. 1,000 שקל בחודש על מים, שבאביגיל הם כמעט חינם. "המים זה החיים", אומר נסר נוואג'ה, תושב סוסיא הסמוכה ותחקירן השטח של "בצלם" באזור, שהיה נוכח בהתקפה של חיילי צה"ל על "לוחמים לשלום".

נוואג'ה מספר שבכלל לא ידע שלקצין החדש שמשרת באזור כבר כמה חודשים קוראים מאור משה — הפלסטינים חשבו משום מה ששמו איתי, עד התקרית. נוואג'ה מספר שכבר היו אתו כמה תקריות אלימות וכי "מילה שלו אינה מילה". בחבל הארץ הנידח הזה כאן, כשכל כפרון פלסטיני מוקף בכמה מאחזי פרא והמלחמה היא על טיהור השטח מיושביו הילידים, כל קצין הוא מלך.


כוח משטרה שהגיע למקום נטל את מפתחות הטרקטור מידי הקצין והחזיר אותם לידי אחמד, אבל לא התיר לו לנסוע לכיוון ביתו. אחמד נאלץ לסגת לאחור, להוביל את המים חזרה לתוואני, הכפר הסמוך, ולהשאירם שם. מאז התקרית הוא חושש להוביל את מכלית המים לביתו ומסתפק במים בבקבוקי הפלסטיק בלבד. ברמדאן האחרון, באפריל, החרימה לו המשטרה את טנדר הטויוטה שלו שהיה "משטובה", מכונית בלא מסמכים, ועכשיו יש לו משטובה חדשה, טנדר מיצובישי מרופט שעליו אחמד אומר "הוא כמעט נוסע". את הטרקטור והמכלית העביר לילדיו ביטא, כי הוא חושש שיוחרמו כאן. עכשיו הוא מתכנן למצוא דרך אחרת, עוקפת אביגיל, ארוכה הרבה יותר, להובלת המים. במקום רבע שעה נסיעה מתוואני, שעה של נסיעה.





חשמל הוא מקבל מהלוחות הסולריים שהעניקה לו העמותה המופלאה "קומט־מי", שמספקת כאן לוחות סולריים לקהילות הרועים ולכפרים הנידחים שישראל לא מתירה להם להתחבר לרשת החשמל. בינתיים לא החרימו לו את הלוחות הללו, שמוחרמים על ידי המינהל האזרחי ביישובים רבים אחרים.


חדר המגורים של המשפחה דומה יותר מכל לתא בכלא צפוף במיוחד: 13 מ"ר שטחו, כולל מטבחון. כאן חיים שלושה בני אדם מבוגרים, אחת מהם בעלת צרכים מיוחדים. שלוש מיטות ברזל מסודרות בח' מסביב לחדרון, במרכזו משתלשלת שקית לחם מהתקרה בחבל שקשור לאנקול. על מגש מחליד מונחות כמה עגבניות ירקרקות. החדר אפלולי, תקרתו פח, מטבחו דל, הבגדים גם הם תלויים על הקירות, אין ארון.


במערה הזעירה שמתחת למבנה הזה נמצאים לול התרנגולות ושובך היונים שהוא מגדל. חדרון נוסף שצמוד אליו עומד מוגף והוא משמש לאירוח 12 הילדים ומשפחותיהם, כשהם באים לבקר. חוות מעון, אביגיל ומצפה יאיר מקיפים את ביתם משלושה עברים, כולם מאחזים לא חוקיים, וחלק מתושביהם אלימים.


המקום האהוב על אחמד נמצא בקצה המתחם הזעיר שלו: שם, בצל האקליפטוס הצעיר, ניצב כיסא פלסטיק אפור, בעל שלוש רגליים, שקשור לגזע העץ. במקום רגלו הרביעית החסרה, הניח אחמד לבנה אפורה. כאן הוא מתבודד, שולח מבטו לנוף המדבר שהולך ונגזל לנגד עיניו ושותק״.



צעדת המים בדרום הר חברון ביום שבת הקרוב, 2.10.21. לאחר תקיפת הפעילים על ידי הצבא ביום שישי ה-17.9 – נצא בשבת הקרובה לדרום הר חברון כדי להמשיך ולהבטיח את זכות הגישה למים של הפלסטינים החיים באזור, בצעדת מים המאורגנת על ידי תושבי האזור ביחד עם #לוחמים_לשלום, #שוברים_שתיקה, #עומדים_ביחד, #שלום_עכשיו, #אימהות_נגד_אלימות, #קואליציית_הבקעה ו-All That’s Left

את צעדת המים בדרום הר חברון יובילו אימהות נגד אלימות כשהן באפוד צהוב מטריה צהובה נושאות כדי מים מסורתיים עבור נשות את משפחת חממדי.




אנחנו, קואליציה של פעילים המלווים את הקהילות הפלסטיניות בדרום הר חברון שנים ארוכות, החלטנו להתכנס ולגייס יחד את הכסף שיעזור לקהילות להשתקם ולהישאר במקומן לאחר המתקפה.



הסכום שהוצב הוא סכום התחלתי בלבד, כל סכום שיגויס מעבר לו ייתרם לקהילות להמשך תיקון הנזקים והמשך המאבק שלהן נגד הכיבוש, האלימות והנישול בדרום הר חברון.

コメント


bottom of page