חברון, שחזותה התנכ״ית הוטבעה בזיכרוננו באיוריו של גוסטב דורה, בספרי התורה של ילדותנו בשנות השישים.
המבע המופלא של חברון של מדבר, אבן ורוח כדים נגלה לעיניי ב-1967 בערב רב של קולות, ריחות וטעמים.
ההמולה שליוותה אותי אז, בעת שעשינו קניות בשוק המפואר, שמן הסתם האיר את פניו למראה אמא צעירה עם תינוקת בזרועותיה, מתהלכת בשוק כשנער הקפה קורא בקול ומתרוצץ בינינו עם מגש ועליו כוסות של קפה מהביל.
ההמולה ההיא, שנצרבה בתודעה של חיים מוקדמים, הבליחה לה באחת ביום שישי האחרון (17/9/2021) שבו יצאנו האימהות, לסיור בעיר חברון עם אנשי ארגון שוברים שתיקה.
דמותה של העיר האסורה, העיר שהולכת ונמקה, נקברת בין אבותיה. עיר האבות היא בית הקברות של הציונות הדתית, היא ההגות הציונית שחיה את דפי ההיסטוריה וקורסת לתוך חדלונה הרוחני.
הסיור הכואב מוודא שלא נשכח שהשתיקה שלנו היא כל מה שקורה כאן ועכשיו וקיים כבר 54 שנים, שהן 54 סיבות לכך שהפכנו להיות שבויים של היסטוריה משיחית לא לנו.
"המשימה חברון" סרטה של במאית "שש פעמים", רונה סגל, מבוסס כולו על עדויות חיילים ששירתו בחברון. החיילים מספרים למצלמה איך נראית השגרה המבצעית בעיר: מעצרים, מיפויים, צירים סטריליים. הסרט מבוסס, בין היתר, על ראיונות שערכה סגל עם עדים שלנו, ומרגש לדעת שהסרט זוכה להכרה בפסטיבלי הסרטים הנחשבים בעולם.
״המשימה חברון״, מתמודד בקטגורית דוקו עד 60 דקות 2021 לפרס אופיר של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה
זוכה פסטיבל ירושלים 2020, מועמד לפרסי האקדמיה האירופית מטעם טמפרה וזוכה הפרס הגדול בפסטיבל הקצר בטוקיו, שמקנה לו את כרטיס הכניסה להתמודדות על האוסקר.
"זמן קצר אחרי כיבוש חברון במלחמת ששת הימים הסתננה בדרכי עורמה קבוצה של קנאים יהודים לחברון והקימה בה את ההתנחלות היהודית הראשונה. ההתנחלות גדלה והפכה לקן של קיצונים, וביניהם פאשיסטים גמורים. אחד מהם היה הרוצח ברוך גולדשטיין, שטבח 29 מוסלמים בשעה שהתפללו במערת המכפלה... מאז הקמת ההתנחלות אין סוף לצרות בין 500 המתנחלים, הנהנים מהגנת הצבא, ו-165,000 התושבים הערבים, הנתונים לגמרי לחסדיהם, ללא זכויות אזרח וללא זכויות אדם בכלל." ~ אורי אבנרי
"חברון הופכת (2021 - הפכה) למשולש ברמודה של שלטון החוק הישראלי." זהבה גלאון
התנחלות בלב חברון היא היחידה הממוקמת בלב עיר פלשתינית ומתאפיינת בהתנהגות אלימה ובלתי פוסקת של המתנחלים כלפי תושביה הערבים של העיר. פינוי המתנחלים מחברון הוא קודם כול החלטה ערכית, שבאה לשים סוף להשתוללות ולפגיעה בעשרות אלפי הערבים המתגוררים בעיר. פניה של יפעת אלקובי, המקללת משפחה פלשתינית הנאלצת לחיות בתוך 'כלוב' כדי להתגונן מאלימות המתנחלים, כבשה לרגע את מסכי הטלוויזיה ואפשרה לכל אחד להציץ לרגע לשגרת חייהם הבלתי אפשרית של התושבים הפלשתינים, המתגוררים בסמוך להתנחלות בלב חברון. בעקבות פרסום הסרטון נזעקו פוליטיקאים ושלל אנשי ציבור והבטיחו לשנות את כללי המשחק בעיר. אך בפועל, תמונת המצב בעיר נשארה כשהייתה. המתנחלים ממשיכים באין מפריע להתעלל בשיטתיות ובאין מפריע בתושבים הערבים ולאלצם לברוח מבתיהם." ~ יריב אופנהיימר
"חברון של היום היא סדום של פעם; מי שביקר בה והתוודע לגורלם ולחייהם של תושביה הפלסטינים לא ידע את נפשו מרוב בושה ופלצות... אם הכיבוש כולו הוא חזיון מכוער, הממשל בחברון הוא תמציתו, גולת החטוטרת שלו." ~ יוסי שריד
"אין לי הגדרה אחרת אלא 'פוגרום' לעובדה שיהודים מכוונים נשק ויורים לעבר ערבים בחברון. אני מקווה שלא תהיה יותר סלחנות לפורעים מקרב המתנחלים, ושהתופעות הקשות האלו יפסקו באופן מוחלט." ~ אהוד אולמרט
"אל תחכו לאישור ממשלתי, לכו ותקבעו עובדות." ~ יגאל אלון
"יש כלא שהגיע הזמן לדבר עליו. חיים בו אנשים, נשים וטף מוקפים בחומה של בתים. בתים שבהם נולדו ואליהם פלשו זרים. הצבא נמצא בכל מקום - בחולין, בקדושה, במרחבים הציבוריים ובתחומו של הפרט…"
כך תיארו נשות מחסוםWatch את הביקור שערכו לאחרונה בשכונת תל רומיידה בעיר העתיקה של חברון. זהו תצלום-מצב של כיבוש ברוטלי וחסר לב, המשתמש בכל האמצעים שברשותו כדי להגן ולשרת את האינטרסים של המתנחלים היהודים שהתיישבו בלב שכונה פלסטינית... קצת רקע להבנת המצב הסבוך בחברון
ראיון: מיכאל בן יאיר מתחרט שיהודי חברון לא פונו בראיון, אומר היועץ המשפטי לשעבר, שצריך היה לפנות את יהודי חברון לאחר טבח גולדשטיין. בן-יאיר רואה במצב בחברון אפרטהייד, קורא ל״תג מחיר״ טרור יהודי ומתחרט על הסכמתו לסלילת כבישים עוקפים להתנחלויות.
עקיבא אלדר | לפנות את הרובע היהודי בחברון בספרם "רצח בשם אלוהים" כתבו מיכאל קרפין ועינה פרידמן, כי עמיר נועד בקרית ארבע עם חברים בתנועת "כהנא-חי", שהפכו את גולדשטיין לגיבור נערץ ועלו לרגל לאחוזת הקבר שהקימו לכבודו. אחת הדמויות הבולטות בחבורה הזאת היה נועם פדרמן, אותו איש ימין קיצוני שהקים את "החווה" - זירת ההתכתשות התורנית בין בריונים יהודים לבין כוחות הביטחון. האלימות הפיסית והמילולית שנוקטים אנשי היישוב היהודי בחברון בניסיון למנוע את פינוי המאחז של פדרמן צריכה להבהיר לדרג המדיני והביטחוני בירושלים, שהישיבה של החבורה הזאת במקום הנפיץ הזה היא משחק באש. לפי שעה הם "מסתפקים" בחילול מצבות בבית קברות מוסלמי, יידוי אבנים על בתיהם וכלי רכבם של פלשתינאים והשחתת שדותיהם. הטבח הבא בפלשתינאים הוא רק שאלה של זמן.
תדע כל אם עברייה", כנרת זמורה ביתן, 2013, עמוד 37, אביב כוכבי: "התפתחה בצנחנים אחרי טראומת 73' תרבות ספרטנית, חסרת פרופורציות. התרבות הזו קידשה את הקושי כקושי ואת הלחץ כלחץ ובעצם החמיצה את העניין הכי משמעותי שלימים תיקנו בחטיבה, שהוא הצורך לבנות איתנות ואפקטיביות לחימה. אנשים לא שמו לב שטיפוח מופרז של הקשיחות דיכא את פיתוח היכולת המקצועית. התוצאה הייתה שלגדודים התגייסו פלוגות עם תשעים לוחמים וסיימו עם ארבעים — והמפקדים היו מרוצים כי לכאורה העמידו סיירת. אבל כשעלית עם הפלוגה לקו בגבול לבנון, בזרעית, התברר שאין לך מספיק לוחמים כדי להוציא כל לילה מארב, מפני שעומס המשימות כבד מדי בהשוואה למספר החיילים. ככה גם גידלו אותי בחטיבה, על אותו די־אן־איי, אם כי קצת יותר מרוכך. לאט לאט הבנו שאי אפשר להמשיך עם נשר של 40 או 50 אחוזים. הבנו בהדרגה שכל מהות ההכשרה היא ליצור לוחם עם ביטחון עצמי ורמת מסוגלות גבוהה. אין שום סתירה בין להיות מפקד קשוח לבין להיות אנושי".