במקום שאין איש, היי אישה", אמר בעבר הסופר מאיר שלו על מאבקה של תנועת ארבע אמהות, בפרפראזה על המשנה הידועה. בראש המאבק הזה, שהסתיים לפני כ־23 שנה עם היציאה מלבנון, עמדה ד"ר רחל בן דור, המייסדת ויו"ר התנועה, שלצד עמיתותיה לתנועה קעקעה את התפיסה הביטחונית שלפיה "צה"ל מגן על יישובי הגליל מתוך לבנון". כך, לאחר 18 שנים בלבנון, שגבו את חייהם של 1,547 חיילי צה"ל, יצא צה"ל ב־24 במאי 2000 מדרום לבנון.
ביום שני 5.6.2023 נפגשנו עם העיתונאי חיים הר זהב, לשמוע, ללמוד ולהבין איך הוא סיים המלחמה האבודה ההיא. ואיך הוא רואה את התפקיד של "ארבע אמהות" ביציאת צהל מלבנון. הר זהב: ההישג המשמעותי שחולל את במפנה בדעת הקהל, התקשורת ו"הגנרלים" שלא היה בנמצא אף תשובה לשאלה למה?
העיתונאי חיים הר זהב הוציא את ספרו ׳לבנון - המלחמה האבודה׳ העוסק בשהות צה״ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, בדצמבר 2019. הר זהב, ששירת בגדוד 931 של הנח״ל, עשה חלק משירותו בדרום לבנון. הספר נכתב על מנת לשמר את הזיכרון הציבורי אודות תקופה זו באמצעות עדויות של עשרות חיילים ששירתו בדרום לבנון בתקופה המדוברת.
"ארבע אמהות" הוקמה בשנת 1997 בעקבות אסון המסוקים, על ידי תושבות ותושבי הגליל העליון במטרה להביא ליציאת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון. בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה, אשר במהלכה פלש צה"ל ללבנון, ושמטרתה הייתה שנויה במחלוקת בציבור הישראלי. רוב פעילות הארגון היו אימהות לחיילים. ביוני 1985 נסוג צה"ל מרוב השטחים שכבש בלבנון ונערך על שטח בדרום לבנון שהוכרז כרצועת הביטחון. במהלך השנים הבאות השהייה באזור הביטחון הביא לאבדות רבות לצה"ל, כשהשיא היה אסון המסוקים שאירע ב-4 בפברואר 1997 ובו נהרגו 73 חיילים.
בעקבות האסון, החליטה רחל בן דור לפנות לחברותיה וחבריה באצבע הגליל, ביניהם משפחות רבות לחיילים ששירתו בלבנון. באפריל 1997, הזמינה רחל לביתה, למפגש עם התקשורת, את שתי חברותיה מקיבוץ גדות, רונית נחמיאס ויפה ארבל, שיחד גידלו את בניהן בקיבוץ עד גיוסם ליחידות מובחרות המשרתות בלבנון. רונית הביאה למפגש את חברתה מירי ובכתבה שפורסמה לקראת פסח כונו הארבע בשם המיתולוגי "ארבע אמהות". מטרות התנועה היו מחאה שקוראת לשינוי מדיניות הביטחון השגויה בצפון, לפיה, השהייה בלבנון מגנה על הצפון; הפעלת לחץ ציבורי על הממשלה "לצאת בשלום מלבנון", ובכך לקיים את החלטה 425 של מועצת הביטחון של האו"ם הקוראת להכרה בשלמותה הטריטוריאלית של לבנון ובריבונותה, לעזיבת צה"ל את האזור ולהצבת כוח בינלאומי באזור.
לימים, הפכה בן דור ליושבת ראש התנועה ואליה הצטרפו אורנה שמעוני, שבנה סגן איל שמעוני נהרג במוצב ריחן שבלבנון בספטמבר 1997, ואנשים נוספים. אף על פי שהתנועה נקראה ארבע אמהות והייתה בעלת בסיס פמיניסטי היא הצליחה לגייס לשורותיה גם גברים, כולל חיילים לשעבר אשר שרתו בלבנון. בתקופת פעילותה, כאשר עמדה במרכז השיח הציבורי מנתה התנועה כחמש מאות פעילים.
"כל הכבוד לאנשים שנלחמים על מה שחשוב להם, במקום לקטר בשיחות סלון וברשתות החברתיות. במחאה שלנו שמרנו על עקרונות, נמנענו מאלימות והתנגשות עם המשטרה, הקפדנו לשמור על הצביון הדמוקרטי של ישראל. לדעתי, אין משמעות גורפת למספר המפגינים, גם אם ביבי אמר בזלזול 'הם בקושי רבע מנדט'. "ארבע אמהות" התחילה כסיירת גלילית וסיימנו עם 80% תמיכה של הציבור. אז הגודל לא בהכרח קובע. חשוב להתמיד ולהיות יצירתיים". רחל בן דור, מייסדת התנועה
הצעד הראשון של מקימות התנועה היה קיום הפגנה קטנה בצומת מחניים. הן מחו כנגד העובדה שממשלת ישראל שהביעה את נכונותה לסגת מלבנון ב-1985 לא עשתה דבר לדבריהם במהלך 12 השנים שחלפו כדי לקדם זאת. המפגינות, שהוו את הבסיס לתנועת "ארבע אמהות", זכו במהירות לתשומת לב תקשורתית ורבים הצטרפו אליהן.
התנועה העבירה מסר של דאגה ל"ילדים הלוחמים". רוב תנועות המחאה עד אז התעסקו בשטחים והקונפליקטים בישראל סבבו סביב השאלה האם יש ליישב שטחים אלו והאם שווה להילחם עליהם. "ארבע אמהות" לא התייחסו לזווית הזו והגדרת המטרה של נסיגה חד-צדדית מלבנון נבעה מבחינתן אך ורק מתוך החששות לחייהם של הלוחמים. קהל היעד הראשוני היה האמהות לחיילים משום שלדעת התנועה להן היה קשר ישיר לבעיה. הדאגה הפרטית לחיילים הייתה המנוע של פעילים רבים.
לאחר מכן, בהדרגה, בהסתכלות אחורה לאורך שנים בניסיון להבין את דפוסי ההתנהגות של צה"ל בלבנון, והטענה כי הימצאות צה"ל היא המבטיחה את "שלום הגליל", התחזק הרושם כי ההימצאות בלבנון היא המביאה את הפיגועים נגד חיילי צה"ל מלבנון וכל התפתחות אלימה אחרת, כמו ירי מעבר לרצועת הביטחון על ידי כוחות צה"ל והפגזה שכנגד אל יישובי הצפון היא רק תוצאת הימצאות חיילי צה"ל בדרום לבנון. מכאן הייתה הדרך קצרה למסקנה כי התנגדות החזבאללה מבטאת בעצם התנגדות העם הלבנוני (בעיקר השיעי) נגד הכיבוש של דרום לבנון שחצה את העם השיעי לשניים. אלו בדרום ואלה מצפון לרצועת הביטחון. ביטוי להשקפה הזאת חובר והועבר לתקשורת על ידי דן שטיינברג בשם "האמת על שקר לבנון".
"ארבע אמהות" נאבקו בעולם ביטחוניסטי מאצ'ואיסטי, יהיר ומסוגר. הביקורת נגד "ארבע אמהות". הציגו אותן לא פעם כאמהות היסטריות שדואגות לבנים שלהן בלבד, "כאילו אישה לא יכולה להיות גם אמא דואגת וגם פטריוטית", אומרת בן דור.
תנועת "ארבע אמהות" פיתחה אסטרטגיה על מנת להשיג את מטרתה האולטימטיבית ומערך הפעולה שלה כלל פעילות במישור הממסדי, המדיני מצד אחד ובמישור הציבורי מצד שני. התנועה חשה שעליה למצוא את הדרך הטובה והיעילה ביותר להשגת המטרה ומשום כך הפעילות הציבורית פנתה לקהל הרחב והתאפיינה בעיקר בחיבור רחב וחזק עם התקשורת על כל זרועותיה. יחסי הציבור של התנועה הפכו למערכת ענפה. פעילות התנועה כללה תהלוכות והפגנות ברחבי הארץ, החתמה על עצומות, השתתפות בכנסים ובתוכניות טלוויזיה פוליטיות ואף משמרות מחאה מול משרדיהם של ראשי המדינה ומקבלי ההחלטות השונים. התנועה גם קיבלה כיסוי תקשורתי נרחב בחו"ל וכתבות עליה התפרסמו בכלי תקשורת רבים בעולם. נוסף על כך, התנועה קיבלה מכתבי תמיכה מארגוני נשים וארגוני שלום רבים. מישור הפעולה הממסדי, לעומת זאת, היה שקט יותר והתאפיין בניסיון לגייס תמיכה ביעדיהן על ידי לחץ מתמשך על השרים וחברי הכנסת בדרך של שיחות והידברות.
פעלה להעלות את נושא הנסיגה החד-צדדית לסדר היום הלאומי, לעורר את דעת הקהל ולהפעיל לחץ מסיבי על מקבלי התנועה ההחלטות. הדיון הציבורי סביב התנועה הפך לגדול וראשי התנועה הפכו לחברות קבועות בשיח הפוליטי ולמובילות המאבק למען הנסיגה מלבנון. כל עוד לא הושגו יעדיה, המשיכה התנועה בפעילותה בשני המישורים והוסיפה לעורר מודעות ומחאה אזרחית. התנועה החלה את דרכה ללא כוח פוליטי, ללא תקצוב וללא יחס רציני מצד מקבלי ההחלטות. אולם עם הזמן, הלך והתעצם כוחה בזכות הסיקור התקשורתי הרחב שקיבלה. תנועת "ארבע אמהות" הייתה תנועה פריפריאלית אשר הפכה לסמל המאבק ובהמשך לאחד מסמלי הנסיגה.
אל"ם שמואל זכאי, מח"ט גולני: "תעזבו את כל הקשקשנים האלה שמדברים נגד ההישארות בלבנון, תעזבו את ארבע סמרטוטות, אנחנו חיילים של גולני. אני לא רוצה פחדנים ונעשה מה שצריך".
תא"ל ארז גרשטיין מפקד היחידת הקישור ללבנון שאמר כי תנועות שדוגלות ביציאה חד צדדית יוצרות איום על החיילים, מכיוון שהן מעודדות הן את האוכלוסייה המקומית והן את החזבאללה לפעול נגד צה"ל שנתפס בעיניהם כחלש.
התנועה עוררה פולמוס חברתי וחלקים נרחבים מהציבור לא הסכימו עם האג'נדה שהציגה. בתחילת הדרך התנועה ספגה המון ביקורת. נשות התנועה נתפסו כבעלות חוסר התמצאות בענייני הביטחון והמהלך אותו הובילה התנועה נתפס כמהלך אנוכי ותבוסתני, שלא תאם את ערכי החברה הישראלית ששמה את מערך הלחימה ואת צה"ל כערך עליון. הפנייה לרגש הנשי, האימהי לא תמיד תפס ופוליטיקאיות ואף אמהות שכולות ראו בפעילות של ארבע אמהות כסכנה לחברה הישראלית. נוסף לכך, התפתח חשש לדמורליזציה של החיילים ששהו בלבנון בפרט ובשטחי הלחימה של ישראל בכלל.
את תמונת הניצחון של ארבע אמהות, מתארת בן דור במילותיה: "ימים אחדים לאחר היציאה מלבנון הוזמנו ללשכתו של ראש הממשלה אהוד ברק: 'באנו לערוך לך טקס סיום מסלול', אמרתי והענקתי לו חולצה עם הלוגו 'לצאת בשלום מלבנון' וסיכה עם יונה היוצאת מארז הלבנון. כשיצאנו, נגלה מחוץ למשרדו של ברק מחזה סוריאליסטי: כל אלופי המטכ"ל עמדו משני צדי המסדרון, כשאני וחברותיי מארבע אמהות עברנו בסך".
ב-24 במאי 2000, כשלוש שנים לאחר הקמת התנועה, יצא צה"ל מלבנון בהוראתו של ראש הממשלה, אהוד ברק. ברגע שארגון "ארבע אמהות" הבין שיש תיאום מטרות בינו לבין ראש הממשלה הפעילות הציבורית הצטמצמה ועם הנסיגה, התפרקה תנועת "ארבע אמהות" משום שחשה שהשיגה את יעדיה וכארגון חברתי הגיעה למיצוי.
עם זאת, מאז תנועות המחאה בישראל שואבות השראה מפעילותה של "ארבע אמהות" ואף יוצאי התנועה עצמם הקימו את תנועות "מבט לאופק" להידברות עם המתנחלים, "היום השביעי" ו"האם החמישית". תנועה נוספת ששאבה מהן השראה וקמה בשנת 2020 היא "קול האמהות" - נשים שמתגוררות בעוטף עזה ומאסו באורח החיים הקשה שלתוכו ילדיהן נולדים.
הסרט על תנועת "ארבע אמהות" ממחיש איך מחאה נשית נדחית כהיסטרית ורגשנית הסרט המתעד את סיפור התנועה הוא לא רק סרט חובה מרגש ושובר–לב, אלא גם מקרה מבחן פרדיגמטי שמדגים איך ובאיזה אופן מקטינים בישראל מחאה פוליטית כשהיא מונהגת על ידי נשים. בשנת 2020 הפיקו רפאל לוין עם דפנה קידר לוין סרט תיעודי בשם "ארבע אמהות".
"הר־זהב רוקם בחוט עדין את המציאות שהתפתחה בין הצבא והחברה בצורה מרשימה, מחבר בין הסיפורים האישיים של חיילי צה"ל, התמונה הביטחונית-מדינית והזירה הפנים ישראלית והופך את הספר למעניין לקריאה וללמידה ולחלק חשוב מארון הספרים של חובבי ההיסטוריה" צה"ל, האתר הרשמי 25/5/2020
רחל בן דור, מייסדת התנועה שמאבקה הוביל לצעד הדרמטי, מוציאה ספר המתאר מנקודת מבטה את המחאה ההיא ומדברת על היחס השוביניסטי שספגה מצד הגנרלים ועוד - מעריב רותי קדוש 21/01/2021
"אמא, יצאתי מלבנון!" מנוגד ברוחו לאומץ הלב שהפגינו פעילות "ארבע אמהות" - הארץ, אורי משגב 10/11/2021
מחאה בכנסת על דברי מח"ט גולני "תנועת ארבע אמהות - ארבע סמרטוטות" - מערכת וואלה! 16/02/2000
ארבע אמהות היא תנועת מחאה אשר הוקמה בשנת 1997 בעקבות אסון המסוקים, על ידי תושבות ותושבי הגליל העליון בישראל ומשפחות לחיילים ששירתו בלבנון, במטרה להביא ליציאת צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון.