"הורים יקרים, לאיזו ישיבה תיכונית תרצו לרשום את בנכם? לישיבת חיצים שבאיתמר? לישיבת אלון מורה? לזו שבבית אל? בשלושתן הוא יעבור חוויה אקסטטית ביום ירושלים- ירקוד ברחבת שער שכם עם חבריו וישיר "נקמה אחת משתי עיני מפלסטין, ימח שמם". ואולי תעדיפו את ישיבת צביה בלוד, המתהדרת ב"מצויינות"? שם ישורר עם בני כיתתו באותו יום ובאותו מקום את "אחמד טיבי מת" ו"יהודי הוא נשמה ערבי הוא בן זונה". וכשיסיים את לימודיו באחד מהמוסדות המפוארים האלה, אולי תשלחו אותו למכינה הקדם צבאית אלישע?
שם ימשיך את אותו חינוך ערכי וישיר ביום ירושלים את "שועפט עולה באש".
ובכך לא יתמו חוויותיו של בנכם ביום חגה של בירת הנצח- הוא יראה נערים בגילו בועטים בדלתות של חנויות ודירות ברובע המוסלמי, ואולי יעשה כמוהם, כדי למצות את החג במלואו; אולי יידה בקבוקים בעיתונאים- הרי אלה עוכרי ישראל. ואולי- שוו בנפשכם- יכה עם עוד כמה חוליגנים איזה נער פלסטיני שלא הספיק לברוח לתוך ביתו ולהתחבא מפני פאר הערכיות של הנוער הישראלי. והסירו דאגה מלבכם- אף מחנך או רב לא יגיד מילה ולא יפריע לנערים לשחק לפנינו".
בתקציב המדינה הנוכחי יקבל הזרם החינוכי הממלכתי-דתי תוספת גדולה, בלחץ שר האוצר סמוטריץ'. זה לא חדש, כבר שנים רבות שהזרם החינוכי הממלכתי-דתי מקבל תקצוב גבוה בהרבה מזה שמקבל הזרם הממלכתי-כללי*. אבל עכשיו הפער יגדל.
כיצד נומק התקצוב העודף במשך השנים? צורך בתוספת שעות תגבור בלימודי יהדות ושעות תפילה לתכנית הלימודים; מימון תקן של רב לבתי ספר רבים; הפרדה בין בנים לבנות, שיצרה כיתות קטנות יותר וצורך ביותר מורים**.
למותר לציין שתלמידי הזרם הממלכתי-כללי לא זכו לתוספת מקבילה שניתן היה להשתמש בה להעמקת לימודי רוח ואמנות, מדע וערכים הומניסטיים. העדפתו התקציבית של הזרם הממלכתי דתי היתה תוצאת פעילותם של חברי כנסת ושרי חינוך מהמפד"ל ומיורשותיה, "הבית היהודי" ו"הציונות הדתית". אלה ראו בזרם המשרת את מצביעיהם את ציפור נפשם, ושכנעו את הציבור בטענה כי זכותה של קבוצת מיעוט לשמר את עצמה. בנוסף, הם רצו להגדיל את כוח המשיכה של בתי הספר השייכים לזרם הדתי, וראו במוסדות החינוך כלי לגיוס הדור הבא של מצביעיהם.
בשנים האחרונות חלה קפיצת מדרגה בדרישה להעדפה התקציבית, הנובעת מתחושת "אתה בחרתנו" של הציבור הציוני דתי. ביטוי לתחושת עליונות זו נתן בצלאל סמוטריץ', היום שר האוצר, במאמר שפרסם בשנת 2017 בעיתון "בשבע". כותרת המאמר היתה "מגיע לנו יותר", ונכתב בו - "ראוי שהמדינה תשקיע יותר תקציבים בחינוך של הציונות הדתית. מדוע? מפני שעל בניה הוטלה המשימה - להנהיג את עם ישראל".
אם תשאלו מי הטיל משימה זו על הציונות הדתית, תגלו שאין הכוונה למנגנון אנושי כלשהו, למשל בחירות דמוקרטיות. שהרי כוחה האלקטורלי של הציונות הדתית מועט. כנראה שמבחינת סמוטריץ', משימת ההנהגה של כל העם הוטלה על הציונות הדתית על ידי ההשגחה העליונה בכבודה ובעצמה.
המינוי לשר אוצר מאפשר לסמוטריץ' להוסיף עוד ועוד תקציבים לזרם הממלכתי-דתי. התוצאה היא העמקת האפליה לרעה של הזרם הממלכתי-כללי. התלמידים החילוניים והמסורתיים, ילדיהם של משלמי רוב המיסים בישראל - יקבלו פחות ופחות.
אז איך מכשירים את הנוער הציוני דתי למשימת הנהגת העם? יום ירושלים האחרון, כמו קודמיו, פתח לציבור הרחב צוהר אל הערכים המוקנים בישיבות התיכוניות, הנחשבות ליהלום שבכתר הזרם. ישיבת חיצים שבאיתמר, ישיבת אלון מורה וישיבת בית אל העניקו לתלמידיהן חוויה אקסטטית ביום החג, תלמידיהן רקדו בשער שכם ושרו: "נקמה אחת משתי עיני מפלסטין, ימח שמם". תלמידי ישיבת צביה בלוד, המתהדרת ב"מצויינות", הרעימו בקולותיהם: "אחמד טיבי מת" ו"יהודי הוא נשמה ערבי הוא בן זונה".
הישיבות הקדם צבאיות הדתיות מספקות רציפות חינוכית למסיימי הישיבות התיכוניות. משנתה החינוכית של מכינת עלי, הנהנית מתקצוב ממשלתי של 10 מיליון שח בשנה, כוללת הומופוביה, השמצת נערות דתיות המעזות להתגייס לצה"ל, והתייחסות בזו הלשון לספרות העברית ולשבוע הספר העברי: "זה זבל שצריך לשרוף. דוכנים עם ערמות של זבל, טומאה, מלפפונים רקובים. סירחון שאי אפשר לנשום בו" (מפי הרב אליעזר קשתיאל).
ונחזור ליום ירושלים, תלמידי מכינה קדם צבאית אחרת, אלישע, שרו את "שועפט עולה באש".
המשיכה הזאת לאש וללהבות מזכירה את מדורות הספרים שהבעירו סטודנטים בגרמניה בשנת 1935, וגם את "אחים! בעיירת שריפה"- אבל רק חילוניים שקיבלו תקציב חינוך מופחת מסוגלים להידרדר להשוואות מרושעות כאלה. מסתבר שתקצוב היתר שמועבר לזרם הדתי מושקע באטימה של הלבבות מפני חדירה מסוכנת של ערכים מוסריים, למשל "חביב אדם שנברא בצלם" ו"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך".
אבל בכך לא מתמצה החינוך הערכי בישיבות התיכוניות שהוזכרו ובדומותיהן. במהלך צעידתם ביום ירושלים ברובע המוסלמי, הורשו התלמידים לבעוט בדלתות של חנויות ודירות (כי מוסלמים הם טרוריסטים בפועל או בפוטנציה) וליידות בקבוקים בעיתונאים (כי התקשורת לעולם עויינות). שתיקה גמורה היתה גם לנוכח התנפלות קבוצתית על נער פלסטיני בודד, שלא הספיק להתחבא בביתו (כדי שיבינו מי פה בעל הבית).
שלא תחשבו שאין גבולות ואיסורים בחינוך הדתי. יש ועוד איך, איסור שפיכת זרע לבטלה, לדוגמא. על זה מקפידים ומאיימים בעונש משמיים. על שפיכת שנאה, לעומת זאת, מסתבר שאין שום עונש. אף מחנך או רב לא אמר מילה על הגזענות והאלימות שליוו את מצעד הדגלים. הם התלוו לנערים ולא ניסו להפריע להם ל'שחק לפניו' בחג הכי חשוב של הציונות הדתית.
בזרם הממלכתי כללי תופעות אלה נדירות. אלימות מילולית בפעילות בית ספרית תיתקל בתגובה נחרצת של הצוות החינוכי. פגיעה ברכוש או אלימות פיזית של תלמידים כלפי אדם תעורר מהומת אלוהים, כולל מסקנות אישיות כלפי המורים האחראים.
הגזענות המאפיינת את הזרם הממלכתי-דתי לא מופנית רק כלפי ערבים ו"גויים". הזלזול במזרחיים, שהוצג בסרטון ההיתולי של תלמידות בית הספר "חורב" בפורים האחרון נלעס לעייפה; אבל גרועה בהרבה היתה צורת ההתבטאות של מורות בבית ספר תיכון לבנות בנתיבות כלפי תלמידות מהקהילה האתיופית. קשה לדמיין תופעה דומה בתיכון ממלכתי.
ולעניין נוסף - חינוך לדמוקרטיה. מקובל שלפני בחירות, באים נציגי מפלגות לבתי הספר לשוחח עם תלמידים. לעתים עורכים בתי הספר בחירות דמה, כדי להרגיל את התלמידים להליך הדמוקרטי. כל זה מתקיים אך ורק בזרם הממלכתי-כללי. בזרם הממלכתי=דתי- הס מלהזכיר הזמנת נציגי מפלגות פרט למפלגת האם. אבל בצביעותם באים גם באים נציגי "הציונות הדתית" לבתי ספר ממלכתיים כלליים לשטוח את משנתם ולקושש תמיכה. חז"ל אמרו שגישת "שלי שלי ושלך שלך" היא מידת סדום. מעניין מה היו אומרים על גישת הפטרונים הפוליטיים של הזרם הממלכתי דתי - "שלי שלי ושלך גם שלי".
הסנגורים של הזרם הממלכתי-דתי ישיבו ויסבירו בפעם המיליון שאלה עשבים שוטים, וההאשמות כלפיהם מבטאות שנאה עצמית. אז ככה - עשבים שוטים צומחים דווקא מתחת לברז, כי יש שם הרבה מים. לגבי "השנאה העצמית" - הגזענים הדתיים הם לא "עצמנו" בשום צורה, ולא מייצגים שום יהדות "אותנטית". הם שייכים לזרם חשוך, הרסני ואלים בעם היהודי, שממיט אסון הן על היהודים בישראל והן על יהודי כל העולם. מעשיהם הם חילול השם גם בעיניהם של דתיים רבים בארץ ובעולם, שממעטים להתנגד בקול רם, בשל מכונת ההשמצות הברוטאלית שהציבור החרד"לי-משיחי מפנה כלפיהם.
מול כל החושך הזה, חשוב להזכיר שיש בסדום גם צדיקים. יש בתי ספר תיכוניים דתיים, ישיבות ואולפנות שבהם מחנכים לאהבת הזולת, כל זולת, ומגלים אפס סובלנות לגזענות ואלימות. יש קבוצות דתיות שרואות בדמוקרטיה ערך מרכזי, המצוי בלב הזהות הלאומית שלנו, לוקחות חלק פעיל במחאה נגד ההפיכה המשטרית ואף שותפות להנהגתה. אבל כל אלה נתונים למתקפה מתמדת מצד הקיצוניים על כך שאינם דתיים מספיק, אמוניים מספיק, יהודים מספיק.
כאימהות לחיילים ולאחים והאחיות הצעירים שלהם, הלומדים במערכת החינוך - אנחנו תובעות שוויון בהקצאת משאבים לתלמידי הזרם הממלכתי-כללי והפסקת האפליה בכל צורה. אנחנו גם תובעות חשבון נפש ותיקון עמוק בזרם הממלכתי-דתי. ביעור הגזענות והאלימות ואימוץ ערכים דמוקרטיים. כי ליקוי המאורות המוסרי שפושה בו מסכן את כולנו.
*התקציב שניתן ב-2021 בממוצע לתלמיד בבית ספר יסודי בזרם הממלכתי דתי (18.5 אלף שקל) היה גבוה ב-11% מזה שניתן לתלמידים בזרם הממלכתי (16.6 אלף שקל);
התקציב שניתן ב-2021 בממוצע לתלמיד בבית ספר על יסודי בזרם הממלכתי דתי (41.4 אלף שקל) היה גבוה ב-20% מזה שניתן לתלמידים בזרם הממלכתי (32.8 אלף שקל).
**הפער בגודל הכיתות הממוצע בין הזרמים עומד על כחמישה תלמידים - גודל כיתה בזרם הממלכתי דתי הוא כ-25 תלמידים ואילו בממלכתי-כללי - 30 תלמידים.
המאבק נגד ההפיכה המשטרית חייב להתייחס גם למה שקורה במערכת החינוך ■ צריך לדרוש שתוקם ועדה שתבחן לעומק את ספרי הלימוד - ובהם את ספר הלימוד באזרחות, שלפיו בג"ץ פוגע בעיקרון שלטון העם וכופה את תפיסת עולמו, וקידום זכויות אדם על ידי בית המשפט עלול לפגוע בביטחון המדינה
גורמי חינוך מתריעים: "הסרת הדרישה ללימודי ליבה והגדלת תקציבי החינוך החרדי תשנה סדרי עולם" • "זה המסמר האחרון בארון של החינוך הממלכתי" • החשש: אוכלוסיות חילוניות חזקות כלכלית יפתחו לעצמן בתי ספר פרטיים עם כיתות קטנות, ויבחרו מה ללמוד • שר האוצר סמוטריץ הבטיח להיטיב עם המגזר הציוני-דתי, והדבר אכן ניכר בתקציבים הקואליציוניים
ההזדהות הפוליטית של מערכת החמ"ד גלומה בחוק חינוך ממלכתי. בעוד שלמורים בבתי הספר הממלכתיים אסור להביע עמדה פוליטית, החינוך לתפיסות פוליטיות ימניות בחמ"ד הוא חלק בלתי נפרד מההוראה השוטפת, מהערכים ומרוח בית הספר
29% מבתי הספר היסודיים ו-39% מהעל-יסודיים בחינוך הדתי מוגדרים קטנים - פי 4-2 מבזרם הממלכתי-עברי. העדפת בתי ספר קטנים גורמת לפערים ניכרים בתקצוב בין זרמי החינוך, ואצל הדתיים גם לתשלומי הורים גבוהים יותר
לאורך כל הקדנציה של נפתלי בנט כשר החינוך התקיימה רפורמה של העדפה מתקנת בבתי הספר היסודיים, אבל מדו"ח התקציבים של משרד החינוך עולה שבמקביל הפערים בין התיכונים הדתיים לתיכונים החילוניים צמחו מ-20% ל-32%; הפער בין תיכון יהודי דתי לתיכון ערבי עומד על 61%. מטרות הכספים: שעות רב, שעות תפילה, לימודים תורניים והפרדה בין המינים.
איך אפשר להסביר את העובדה שהרגשות האימהיים פועלים בפול-טורים רק עד השער של הבקו"ם?
ואיך אפשר להסביר שכבר עשרות שנים בוכות האימהות הישראליות אחרי, ולא נוקפות אצבע לפני?
השהות בדרום לבנון, שהוצגה כחיונית לביטחון הצפון ושבגללה נקברו יותר מ-1,000 צעירים במשך 18 שנים, הפכה מיותרת ברגע כשצה"ל יצא מרצועת הביטחון בלילה אחד, כאילו לא היה שם מעולם.
ישראל לא התמוטטה. רק ההרוגים לא יצאו מלבנון. הם, בני משפחותיהם וחבריהם.
*** חיים הר־זהב נולד בראשון לציון בשנת 1978, התגייס בנובמבר 1995 ושירת כלוחם בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, כולל שלוש תקופות שירות ("קווים") ברצועת הביטחון. בעברו היה כתב בחדשות 10 ועורך חדשות בקול ישראל ובכלי תקשורת נוספים.