היעד של מפעל ההתנחלויות: ייצור רוב יהודי בשטחי יהודה ושומרון. התוצאה בשטח: 86% פלסטינים מול 14% אחוז בלבד של מתנחלים. הפיכת ההתיישבות היהודית בשטחים למשגשגת ועצמאית מבחינה כלכלית. התוצאה בשטח: מפעל ההתנחלויות כושל כלכלית ומתקיים אך ורק בזכות הזרמת תקציבי מדינה בהיקף עצום. לגרום לקהילה הבינלאומית לזנוח את רעיון חלוקת הארץ.
התוצאה בשטח: קונסנזוס בינלאומי כמעט מוחלט נגד מפעל ההתנחלויות ובעד פתרון שתי המדינות. המשימה של מפעל ההתנחלויות: להתנחל בלבבות ולזכות בתמיכת הרחוב הישראלי. התוצאה בשטח: למרות שנים של הדרה מהשיח, השתקה ודה לגיטימציה - רוב מוחלט של הציבור עדיין תומך בפינוי התנחלויות במסגרת הסכם. המטרה הראשית של מפעל ההתנחלויות: סיפוח וריבונות ישראל בשטחי יהודה ושומרון. (שישים ואחת)
"תוכנית זו היא שלב חדש במדיניות הפקעת האדמה והרכוש וההתנחלות הקולוניאלית הישראלית בגדה המערבית וברצועת עזה, שמטרתה לעקור ולנשל את העם הערבי הפלשתיני ממולדתו ולהנציח את הכיבוש. מימוש צעד זה אינו בגדר דו־קיום בין יהודים לערבים, כפי שמדקלמת ממשלת הליכוד, אלא פגיעה בזכויות העם הפלשתיני להמשיך ולקיים את חייו הלאומיים במולדתו. צעדים אלה הם צעדים גזעניים, הסותרים את מגילת האו"ם בדבר זכויות האדם, סותרים את אמנת ז'נבה, ומעל לכול- הם פוערים עוד תהומות בין שני העמים, יוצרים מוקדי מתיחות ומרחיקים את סיכויי השלום." ח"כ תופיק טובי, דיון במליאת הכנסת על ההתנחלות בחברון, 1984
בשטחי הגדה המערבית קיימים מאות "מאחזים". בחלק מהם גרים אנשים ספורים בשניים-שלושה מבנים ארעיים, ובחלק חיים מאות מתנחלים במבני קבע.
מדינת ישראל הקימה כעשרים התנחלויות בשטחי יהודה ושומרון מאז 1967. רובן הוקמו בבקעת הירדן ובגוש עציון. הדבר נעשה בניגוד לחוק הבינלאומי, האוסר להעביר אוכלוסייה ממדינה אל שטח שכבשה. החוק הישראלי, לעומת זאת, מאפשר לממשלה להקים התנחלויות, ורובן הוקמו על "אדמות מדינה". (כלומר לא על קרקע בבעלות פרטית פלסטינית).
משנת 1974 החלה קבוצת דתיים לאומיים שהתארגנה ב"גוש אמונים" ללחוץ על הממשלה להקים התנחלויות על גב ההר, מתוך תפיסת עולם משיחית, הרואה בהשתלטות על השטחים צעד מקדים לגאולה. הממשלה התנגדה לכך, בשל צפיפותה היחסית של האוכלוסייה הפלסטינית באזור זה. שתי סיבות היו לדבר: האחת, השארת פתח להסדר מדיני, שבמסגרתו יועבר גב ההר לשליטת גורם אחר, כמו ירדן; השניה- ההתנחלות באזור היתה עלולה לסבך את ישראל בחיכוכים הולכים וגוברים עם הפלסטינים, ולשפיכות דמים (דבר שאכן קרה). אך המתנחלים הפרו את החלטות הממשלה פעם אחר פעם והפעילו עליה לחץ כבד. הממשלה נכנעה, ועד נפילתה בשנת 1977 הוקמו שלוש התנחלויות באזור זה.
אז תגיד לי ברצינות: מה יקרה אם יום אחד ״הליכוד״ יהיה בשלטון? הם רק ידברו? הרי התנחלויות זה הדבר הכי חשוב בשבילם. ותראה מה הם עשו לדבר הכי חשוב. (מודעת פרסום: מערך מפלגת העבודה-מפ"ם 1977)
כשעלה הליכוד לשלטון, הקימה הממשלה החדשה עשרות התנחלויות על גב ההר. זה היה אחד מהגורמים לאינתיפאדה הראשונה, שפרצה בשנת 1987.
בהסכמי אוסלו, עליהם חתמה ממשלת רבין בשנת 1993, הושארו על כנן ההתנחלויות שכבר הוקמו, ונקבע כי לא יוקמו חדשות. שטחי יהודה ושומרון חולקו לשלוש קטגוריות- באזורים שבקטגוריות A ו-B חיים פלסטינים בלבד; בקטגוריה C נכללות כל ההתנחלויות, שנותרו תחת שליטה ביטחונית ישראלית, וכ- 500 כפרים פלסטינים.
מבחינת המתנחלים ותומכיהם, נפתח בשלב זה המאבק על עתיד שטח C, המהווה 60% משטחי יהודה ושומרון. בשנת 1996 קמה ממשלת נתניהו הראשונה, שגילתה יחס עוין להסכמי אוסלו. שר החוץ בממשלה זו, אריק שרון, קרא למתנחלים בשנת 1998 "לרוץ לתפוס את הגבעות". מדוע? שרון והנהגת המתנחלים ראו שהאזרחים הישראלים ביהודה ושומרון נותרו מיעוט קטן, למרות תקציבי העתק שהשקיעה המדינה בהתנחלויות במשך שלושים שנה. הסכמי אוסלו אסרו, כאמור, על הקמת התנחלויות חדשות, ולפיכך החליטה הממשלה שהדרך להנצחת השליטה הישראלית בשטח היא השתלטות על כמה שיותר אדמה, כולל אדמה פרטית של פלסטינים. מכיוון שלא רצו לבטל את הסכמי אוסלו מסיבות שונות, החליטו להקים ישובים ללא החלטת ממשלה מוצהרת וללא הליכי אישור של תוכניות בניה.
"הכיבוש מונח ביסוד המלחמה עם הפלסטינים, וכל עוד החברה היהודית לא תכיר בזכויות השוות של העם האחר היושב בארץ, היא תמשיך לשקוע עמוק יותר ויותר במציאות קולוניאלית ובאפרטהייד גלוי, הקיימים כבר בשטחים, ובאשליות הרסניות, כמו אשליית 'ירושלים המאוחדת'." זאב שטרנהל
וכך החלה הקמת המאחזים- יישובים ללא מעמד חוקי, על צירי תנועה ובקרבת התנחלויות קיימות. חלק מהם הוקמו ללא כל תיאום עם הממשלה, ביוזמת מתנחלים קיצוניים, ואין בהם תשתיות. אחרים הוקמו בשיתוף ובקריצת עין של הממשלה- מתגוררות בהם משפחות ויש בהם תשתיות חשמל ומים, כבישים ובתים שנבנו על ידי משרד השיכון.
תושבי מאחז חדש מקבלים לרוב סיוע מהתנחלות סמוכה, מהחטיבה להתיישבות של הסוכנות היהודית או מהמועצה האזורית שבשטחה הוא ממוקם. בשלושת המקרים מדובר בכספי המיסים של אזרחי ישראל.
ממשלת אהוד ברק נבחרה בשנת 1999. ברק הבין יפה שהמאחזים עלולים לטרפד את ההסכמים עם הפלסטינים, אבל לא העז לפרק אותם. במקום זאת עשה הסכם עם הנהגת המתנחלים- חלק מהמאחזים נועד ל"הלבנה", כלומר לאישור בדיעבד, אחרים נועדו להקפאה ואחדים לפינוי. התוצאות היו שכמעט כל המאחזים נותרו על כנם וה"מוקפאים" גדלו.
אז את מי מרמים פה? את בעלות בריתה של ישראל, מדינות האיחוד האירופי וארה"ב? את השותפות להסכמי השלום בעולם הערבי, מצרים וירדן? את הפלסטינים? כנראה שבעיקר את הציבור הישראלי: את האימהות שילדיהן מתגייסים לצבא כדי להגן על המדינה, ומוצאים עצמם מגנים על מאחזים בלתי חוקיים, המיושבים על ידי משיחיים קיצוניים; הרמייה מכוונת גם לציבור הישראלי בכללו, שמממן את המאחזים. בתמורה למימון הנדיב, מסלימים יושבי המאחזים את הסכסוך האלים עם הפלסטינים, מסכנים את חיילי צה"ל ומאשימים את מפקדיו באחריות לפיגועים.
ולמרבה האבסורד, מאשימה התעמולה הממשלתית הישראלית רק את הפלסטינים באחריות להפרת הסכמי אוסלו ולשפיכות הדמים הנמשכת, ורוחצת בניקיון כפיה שלה.
תקנות יו"ש הפילו את ממשלת השינוי. בגלל הקומבינה ה"זמנית" המאפשרת למתנחלים ללכת בלי ולהרגיש עם: לחיות מחוץ לשטחי מדינת ישראל ובאותו זמן ליהנות מכל הזכויות של תושבי המדינה בנט התפטר.
ישנם מאחזים הקרויים על שם מתנחלים שנרצחו בפעולות טרור. המתנחלים מאמינים שזוהי הדרך להנציח אותם ולייאש את הפלסטינים, כדברי יהושע מור יוסף ממועצת יש"ע: "זוהי הנקמה הכי טובה שלנו. על כל טיפת דם, הם ישלמו באדמה". כידוע, דברים אלה, שנאמרו בשנת 2001, לא הוכיחו את עצמם- עשרות המאחזים שהוקמו לא בלמו מעשי טרור נוראים שהתרחשו בשנים שלאחר מכן. מטרה נוספת של קריאת המאחזים על שמם של נרצחים היא להקשות על פינויים. מערך התעמולה המתנחלי מפיץ את התפיסה כי המאחז הוא מצבה חיה לנרצח.
מציאות המאחזים מתקיימת בשני יקומים מקבילים: המנהל האזרחי בשטחים איתר במהלך השנים את רוב המאחזים הבלתי חוקיים והוציא להם צווי הריסה, והיועצים המשפטיים לממשלה אסרו להעביר להם תקציבים. אך ביקום המקביל, רוב צווי ההריסה לא הוצאו אל הפועל והכסף המשיך לזרום. קציני הצבא והמשטרה לא רצו לסכן את הקריירות שלהם ולהסתבך עם שרי הביטחון, שכולם- גם אלה ממפלגת העבודה- פחדו מהמתנחלים.
"עוד לפני שעלינו לגבעה המתבצרים בעמונה רגמו אותנו באבנים. להציג את המתבצרים מעמונה כאומללים שחטפו מכות זה הדבר הכי רחוק מהמציאות. מה שהיה שם זה אלימות קשה נגד משטרת ישראל ועל זה משטרת ישראל הגיבה כמו שהיא רשאית על פי החוק". יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר שפיקד על פינוי עמונה בראיון לאריה אלדד, לשעבר ח"כ מהמפד"ל
מאחזים בודדים פונו במהלך השנים, כי לממשלה לא הייתה ברירה. בעמונה, למשל, שהוקמה על קרקע פלסטינית פרטית, נהרסו כמה בתים על ידי המשטרה בשנת 2006, והיא פונתה סופית בשנת 2017. שני האירועים לוו בהתבצרות של מאות ממתנגדי הפינוי, והיו כרוכים באלימות קשה. המסר המאיים של המתנחלים היה ברור- מחיר פינוי מאחזים הוא גבוה מאד.
על רקע זה ניתן להבין את האירועים האחרונים בשטחים. רצח ארבעת המתנחלים ליד עלי בשבוע שעבר נתן לשר בן גביר את ההזדמנות לשחק את אריק שרון ולעודד הקמת עוד שבעה מאחזי פרא, כנקמה בפלסטינים וכסמל לדבקות באדמה. הממשלה לא רק שלא מעזה לפנותם, אלא תומכת במעשה, והאלימות בשטחים הולכת וגוברת. "אימהות נגד אלימות" מתריעות כי את המחיר משלמים חיילי צה"ל, שההידרדרות הביטחונית מסכנת לשווא את חייהם.
המעגל עם חמוטל | שני | 10.07 | 20:30 מארחים את יהודית אופנהיימר, מנכ"לית עיר עמים
מדינת ישראל מגדירה בעצמה את יהודה ושומרון "שטח כבוש"- למשל, הוא לא נכלל במפות מינהל התכנון, ועבור הישראלים החיים בו מתקנים תקנות ייחודיות.
הקואליציה דחתה היום (שני) בשבוע את ההצבעה על הארכת התקנות שמחילות את החוק הישראלי על ישראלים תושבי הגדה המערבית, מתוך הנחה שלא יושג רוב בהצבעה. בקואליציה מעריכים כי חברי הכנסת של רע"ם לא יתמכו בהארכת התקנות, וסיעות הימין באופוזיציה הודיעו היום כי בכוונתן להצביע נגד כל הצעת חוק שתיזום הקואליציה. תוקף "תקנות שעת חירום - יהודה ושומרון, שיפוט ועזרה משפטית", שתוקנו לראשונה ב-1967, צפוי לפקוע בסוף יוני ושר המשפטים גדעון סער מבקש להאריך את תוקפן בחמש שנים נוספות. תקנות יו"ש, הארץ
המסמכים שתושבי עמונה לא רוצים שתראו. ש דין מחזיק במסמכים מרשיעים למדי על ההיסטוריה של המאחז הבלתי מורשה עמונה, וחלקם אף פורסמו בעבר. אבל מאחר שהשקרים מכיוון תומכי עמונה ממשיכים להגיע, החלטנו להזכיר את קיומם שוב. שקר לא מצריך הרבה עבודה, הפרכה שלו דווקא כן. ומאחר שמראה עיניים תמיד טוב יותר מתיאור, אנחנו מציגים לכם את ההיסטוריה של עמונה כפי שתושביה לא היו רוצים שתכירו אותה.
באצטלה של חוקיות: הכרזה על אדמות מדינה בגדה המערבית. החידוש בדו"ח הנוכחי טמון בכך שהוא בוחן את מדיניות ההכרזות באספקלריה של חוקי המקרקעין המקומיים, ובראשם חוק הקרקעות העות'מאני משנת 1858. במרכזו ניתוח מדוקדק של חוק הקרקעות, של חוקי מקרקעין עות'מאניים, מנדטוריים וירדניים ששינו ועדכנו אותו, ושל הפסיקה בתקופת המנדט. ניתוח זה מוביל למסקנה שמדיניות ההכרזות הישראלית אינה חוקית, מאחר שסיווגה כאדמות מדינה מקרקעין אשר לפי הדין המקומי הם רכוש פלסטיני פרטי.
גזל הקרקעות: מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית. המשפט ההומניטארי הבינלאומי אוסר על המדינה הכובשת להעביר אזרחים משטחה אל השטח הכבוש (סעיף 49 לאמנת ג'נבה הרביעית). בנוסף, תקנות האג אוסרות על המדינה הכובשת לבצע שינויים של קבע בשטח הכבוש, אלא אם שינויים אלה נובעים מצרכים צבאיים, במובן הצר שלהם, או שהם נעשים לטובת האוכלוסייה המקומית.
כהונתה של הכנסת ה-20 וכל הכנסות שבאו אחריה סימנה עליית מדרגה במדיניות הסיפוח ההדרגתי של מדינת ישראל את הגדה המערבית, ומעבר מסיפוח דה-פקטו (למעשה) לסיפוח דה-יורה (להלכה). המאגר מרכז כ-137 הצעות חוק, מתוכן תשע שהתקבלו והפכו לחוקים בספר החוקים של ישראל. משמעות הנתונים הללו היא כי כנסת ישראל רואה עצמה כבעלת סמכות חקיקה לגבי הגדה המערבית, ולמעשה כריבון שם.
See less