top of page

ההתנחלויות, מהפכת הסיפוח והדהירה לעבר מדינה דו-לאומית

עודכן: 22 ביוני 2023

הממשלה קיבלה היום (18.06.23) החלטה נוספת בדרך לסיפוח השטחים: נקבע שהממשלה תצטרך רק לקבל החלטה ראשונית שמאשרת את השלב הראשון בתהליך התכנון, ומעבר לכך – השר סמוטריץ׳ לבדו יוכל להכריע בכל הנוגע להרחבה ולהקמה של התנחלויות. ההחלטה הזו סוללת את הדרך להכשרה מלאה של כלל המאחזים בגדה ולהתרחבות מאסיבית של ההתנחלויות, ומהווה פעולת סיפוח, שהשלכותיה יהיו פגיעה נרחבת בזכויות אדם של פלסטינים בשטחים הכבושים. נזכיר כי לפי הדין הבין-לאומי ההתנחלויות אינן חוקיות ואין בבניה הישראלית בגדה המערבית אבן על אבן שהונחה כדין. אמנת ג'נבה הרביעית אוסרת על המעצמה הכובשת להעביר אוכלוסייה משטחה לשטח הכבוש, ולבצע כל פעולה שאינה מיועדת לצורכי הצבא הכובש או לטובת האוכלוסייה המוגנת. המשפט הבין-לאומי אוסר גם על יצירת עובדות קבע שלא נועדו לטובתה של האוכלוסייה המוגנת, קרי הפלסטינים המתגוררים בגדה המערבית. {האגודה לזכויות האזרח)




ושטחים והתנחלויות כנגד כולן- על מקור הזיקה הדתית לאומנית לשטחים


המגזר הדתי לאומי לא יזם את הקמת ההתנחלויות בשטחים בהם מחזיקה ישראל מאז מלחמת ששת הימים- היישובים בבקעת הירדן ובגוש עציון הוקמו על ידי ממשלות מפלגת העבודה בשנים 1967-1977. מפעל ההתנחלויות, שמלאו לו 56 שנים, לא יכול היה לקום לולא נתנו לו יד עובדי מדינה, קציני צבא, מהנדסים, אדריכלים, משפטנים וכלכלנים- מיעוטם מתוך אידיאולוגיה, רובם מתוך צייתנות, קונפורמיזם ותועלתנות אישית.


הדתיים הלאומיים גם אינם מהווים רוב באוכלוסייה הישראלית ביהודה ושומרון- הם מהווים כשליש. גם החרדים מהווים כשליש, והשאר מסורתיים וחילוניים. יתרה מזו- לאורך השנים ניכרת ירידה באחוז הדתיים הלאומיים מתוך האוכלוסייה הישראלית בשטחים (1).


ועם זאת, הציבור הדתי לאומי מקיים את הזיקה החזקה ביותר ליו"ש, מתוך כל שאר הקבוצות בחברה היהודית בישראל. יש בישראל ציבור חילוני ומסורתי, שמתוך נימוקים היסטוריים וביטחוניים תומך בשליטה ביו"ש, אך הם אינם ציפור נפשו; החרדים הגיעו לשם כי ניבנו עבורם דירות זולות בערים ייעודיות. לעומת זאת- לגבי חלקים גדולים בציבור הדתי לאומי, האחיזה ביו"ש והתמיכה בהתנחלויות היא לב הזהות המגזרית. עדות לעוצמתה ניתן לראות בתגובה הטראומטית לפינוי הישובים מרצועת עזה במהלך ההתנתקות (ראו מאמר המערכת)




מהם מקורות הזיקה הדתית לאומית לשטחים- לגולן, ליהודה ושומרון, לרצועת עזה? אחד מהם הוא התפיסה המשיחית שהפכה דומיננטית בציבור הדתי לאומי- האמונה שביאת המשיח קשורה להרחבת גבולות השליטה של מדינת ישראל, בואכה גבולות ההבטחה התנכיים (לפירוט, ראו מאמר המערכת). המשיחיות תוארה ונותחה בפירוט במחקרים, בספרים ובמאמרים וכן ביצירות קולנועיות (2). לתפיסה המשיחית יש עוצמה גדולה- כמקור להתלהבות וגיוס. מחזיקים בה גם רבים מרבניו ובכירי נציגיו הפוליטיים של חלק גדול מהציבור הדתי לאומי- בצלאל סמוטריץ, אורית סטרוק ואחרים. למשיחיות נוסף רובד הלכתי השולל כל העברה של יהודה ושומרון לשלטון שאינו יהודי- רבנים רבי השפעה טוענים שהרמב"ם והרמב"ן אוסרים על כך (3). אך הנימוקים הדתיים- המשיחי וההלכתי- אינם חזות הכל.







בשנות השמונים עברו אלפי דתיים לאומיים לשטחים, רובם לישובים קהילתיים. בכל ישוב סיננה ועדת הקבלה את המועמדים וכך יצרה חברה הומוגנית: מבחינה כלכלית (מעמד בינוני), מבחינה השכלתית (רוב של בעלי השכלה על תיכונית כלשהי) ומבחינת סגנון הדתיות. ההומוגניות הדתית פטרה את ההורים מהקושי לחנך ילדים לשמירת מצוות בערים בהן היו מיעוט בתוך רוב מסורתי וחילוני; היא גם מילטה אותם מההכרח לשלוח את ילדיהם לבתי ספר דתיים אינטגרטיביים, שחלק ניכר מהלומדים בהם באו משכבות חברתיות עניות יותר ובעלות סגנון דתיות שונה. בישובים הקהילתיים יכלו ליהנות מבתי ספר הומוגניים וכן מכיתות קטנות יותר, שנגזרו מהיקפם המצומצם של הישובים ומכך שתקציבי המדינה זרמו בשפע (4).



"המתנחלים": הסרט שיעצבן אתכם בלי לסמן אשמים, להתיימר להציג את התמונה השלמה או לחדש יותר מדי לקהל הישראלי, הסרט הדוקומנטרי של שמעון דותן חושף את הכוחות הגדולים שבוראים את המציאות בשטחים (הארץ, אורן שמיר 16.06.2016)


בצד המניע החברתי, היה משקל גדול למניע הכלכלי. בישובים הקהילתיים הוצעו בתים צמודי קרקע ורחבי ידיים במחיר נמוך בהרבה ממחירם בתוך ישראל. אותם אלפי דתיים לאומיים שהקימו משפחות בשנות השמונים והתשעים יכלו להתבסס כלכלית בזכות הדיור הזול. ההטבות לא הסתכמו בכך- המדינה העניקה הטבות במס ויצרה משרות ציבוריות וממשלתיות בשיעור גבוה מאלה הקיימות בתוך ישראל. כך זכו תושבי ההתנחלויות למדינת רווחה נדיבה, בו בזמן שהשירותים לאזרח בתוך ישראל הידרדרו בשל מדיניות ההפרטה (5).




למניע החברתי והכלכלי חבר מניע חינוכי- השאיפה לשמר את הדתיות של דור ההמשך. רבנים ומחנכים רבים דוחפים מזה עשורים את השכבות המשכילות והאמידות בציבור הדתי לאומי לשלוח את בניהן ובנותיהן לחינוך תיכוני פנימייתי, בשיעור גבוה בהרבה מאשר הציבור המסורתי והחילוני (6). משנות השמונים ואילך הוקמו ישיבות תיכוניות ואולפנות ביו"ש, בהן לומדים תלמידים רבים שמשפחותיהם מתגוררות בתוך ישראל. יש לכך כמה מטרות: הרחקת הצעירים מהערים החילוניות ומפיתוייהן, קשירתם לשטחים באמצעות הצגת ההתיישבות בשטחים כערך דתי מרכזי (7), התוודעות לנופים ולזיקה ההיסטורית אליהם, וכן יצירת מקור פרנסה זמין ואיכותי למספר ניכר מתושבי ההתנחלויות.


לתופעה זו יש השלכות חברתיות חשובות: יצירת דורות של בוגרים שעברו אינדוקטרינציה לאומנית ומשיחית, הורגלו לציית ללא עוררין למנהיגות הדתית והפוליטית, ותמימותם המופלגת מנוצלת בצורה מניפולטיבית על ידי אותה מנהיגות.







רוב הדתיים הלאומיים אינם גרים בשטחים אלא בתוך ישראל, אולם להתיישבות בשטחים ערך סמלי עמוק- הם מקבילים לעמק יזרעאל בתפיסה הכלל-ציונית. בעמק יזרעאל נקשרו מעשי הייסוד ההרואיים של יבוש הביצות והפיכתן לגן פורח, וכן הקמת הישובים השיתופיים הראשונים, ששילבו צדק חברתי והגשמה לאומית. בהתנחלויות פותחה מיתולוגיה מגזרית חלופית: ההתכנסויות של המוני צעירים דתיים בסבסטיה שבשומרון פעם אחר פעם, עד שהתישו את הממשלה ואילצו אותה להשאירם שם, מכונות "העליה הראשונה", "העליה השניה" וכו'. מתנחלים שנרצחו בפיגועים מונצחים ביישובים שנקראו על שמם (ובכך הם ממשיכים דפוס פעולה ציוני שנוצר בתקופת המנדט ונמשך גם לאחר הקמת המדינה).

לפיכך- יהודה ושומרון הם מרחב המיתוסים של הדתיים הלאומיים- מיתוסים של נחישות, הקרבה והתחברות אל העבר המקראי, על נופיו ואתריו החשובים- חברון, שילה, בית אל ורבים נוספים.




מכאן נגזר מניע מרכזי נוסף של הזיקה הדתית לאומית לשטחים- ההתנחלות ביהודה ושומרון היא הדרך אל הנהגת המדינה ועיצוב המשטר והערכים שלה. על פי תפיסתם, הצלחתם להקים מאות ישובים, מאחזים וחוות חקלאיות מנציחה את שליטת ישראל ביו"ש ומעניקה להם את הזכאות להנהיג את ישראל. לדעתם, המגזר החילוני, שהנהיג את המדינה בעבר, מיצה את יכולתו לתרום לה ואיבד את זכותו לעצב את המדינה. רבנים, מטיפים ופוליטיקאים דתיים לאומנים קושרים בצורה מניפולטיבית את הערכים הדמוקרטיים וההומניסטיים, החשובים בעיני הציבור החילוני, לנהנתנות, אגואיזם, יחסיות ערכית וחוסר נכונות להילחם למען המדינה.

אחד הביטויים לכך הוא דברי בני קצובר, שהיה יו"ר ועד מתיישבי השומרון, בשנת 2012: "הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות. היום כל האירועים מנתבים להכרה שאין דרך אחרת, אלא להעמיד במרכז את העניין היהודי על פני כל עניין אחר, וזו התשובה לכל המצב והאיומים". (8) היהדות, מבחינת קצובר, היא לא "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" וגם לא "זכור כי גר היית בארץ מצרים". אין בה צדק חברתי ולא שוויון בין בני אדם. היהדות שלו היא נכונות להקריב כל קורבן, בדם ובדמים, לשם הנצחת השליטה בשטחים ולשם השלטת הדת על אזרחי המדינה.

לסיכום: ההתנחלויות מעניקות לחלקים גדולים בציבור הדתי לאומי תחושת נבחרות וייעוד, בצד יתרונות כלכליים וכוח פוליטי. לכן יצרה ההתנתקות מרצועת עזה משבר עמוק בקרב ציבור זה (ראו מאמר המערכת). לפיכך, הוא נאבק בכל כוחו להנצחת שלטון ישראל ביהודה ושומרון ורואה במערך ההתנחלויות את כן השיגור להשתלטות על מדינת ישראל.

עם זאת, ניסיון ההפיכה המשטרי יוצר פיצול עמוק בציבור הדתי לאומי, וחלקים ממנו רואים בהפיכה סכנה גדולה לעתיד המדינה- בין אם מתוך התנגדות עקרונית לעריצות אליה חותרים מקדמי ההפיכה, ובין אם מתוך חרדה מקרע שעלול להביא למלחמת אזרחים ולנזק נורא למדינה.




 









 



bottom of page