כמה זה פותח את הנשמה לשמוע מילים שאשכרה יש מאחוריהם כוונה, בתוך עולם הפייק שאנחנו חיים בו. כמה זה מעורר השראה לשמוע אנשים שמחוברים לחלום שלהם – או לייעוד, כמו שאיהאב אמר – ולא רק מזהים אותו, אלא ממש עובדים בלהגשים אותו ולעצב אותו בתוך תנאי המציאות.
טור אישי / אילה שלו
לאורך כל השעה וחצי האלה ישבתי מרותקת. ממש. כזה שמדי פעם כשהמבט נדד לריבוע שלי עצמי בתוך מסך הזום קלטתי שאני יושבת שם ופשוט נשפכת ונהיית שלולית קטנה מרוב שהלב שלי יוצא אליהם, אל הדוברים. וזה קרה גם כשנאדיה דיברה, גם כשיעל דיברה, גם כשאיהאב דיבר. כן, וגם בשאלות והתשובות. מרותקת ונרגשת אולי, אפילו הייתי אומרת.
כשנגמר הקסם הזה נשארתי לשבת במקום ככה, נותנת לזהרורים האלה שעוד נשארים קצת אחרי שהקסם מתפוגג להיעלם לגמרי. ואז התחילה להיכנס לי לראש שאלה – למה? מה היה בזה כל כך קֶסֶמִי? ומתישהו התחילה לצמוח תובנה מהשאלה הזאת, שסבבה סביב כמה זה מחבר לשמוע, או להיות באינטראקציה, עם אנשים שבאמת באמת אכפת להם והם מדברים ועושים מתוך האכפתיות הזאת שגרה להם בעומק הלב, ובמקרה שלהם, נראה שגם ממלאת את רוב רובו.
כמה זה מרענן, בתוך העולם הרועש ללא הפסקה הזה, שמלא באנשים שצורחים מלוא גרונם וריאותיהם כל הזמן, לשמוע פתאום אנשים שמדברים מלוא לבם. כמה זה פותח את הנשמה לשמוע מילים שאשכרה יש מאחוריהם כוונה, בתוך עולם הפייק שאנחנו חיים בו. כמה זה מעורר השראה לשמוע אנשים שמחוברים לחלום שלהם – או לייעוד, כמו שאיהאב אמר – ולא רק מזהים אותו, אלא ממש עובדים בלהגשים אותו ולעצב אותו בתוך תנאי המציאות.
אי אפשר היה לפספס את האכפתיות הדואגת של נאדיה, ממובילי "יד ביד", לזהות איך היא נותנת את הדעת על כל ניואנס ושמה את כל כולה בתוך עיצוב הפתרונות לאתגרים שהמציאות מציבה מולה. אי אפשר היה שלא להתחבר לעומק הכנות של יעל, ששולחת את ילדיה לבי"ס הדו לשוני של עמותת "הגר", ויודעת בדיוק למה, וכל כך מחוברת לסיבות האלה. ואי אפשר היה שלא להתרגש מהלבביות הקורנת של איהאב, והחיבור המוחלט שלו לעשייה שלו, לדרך שלו, ולהכרות והמחויבות שלו לבשורה שהוא מביא.
ואני חושבת שבעיקר זה מה שקיבלתי מהמפגש הזה – את התזכורת הזאת על כמה חשוב וכמה מרוויחים כשבאמת מצליחות להתחבר ללב, לאמת הפנימית, ולדבר ולפעול משם. ככה, בלי להתנצל, בלי להיות לעומתי, בלי להתעלם מחלקים אחרים של המציאות – ועם זה, גם בלי לתת להם להכתיב את הדרך שלי. יש בזה כל כך הרבה חוזק ועוצמה. ואם יש משהו "לעשות" אולי זה זה: לזכור שככל שנצליח יותר להתחבר ולפעול מהמקומות האלה, ככה נרוויח יותר, אנחנו, וגם מי שמסביבנו.
השבוע במעגל שוחחנו עם נאדיה כנאנה מ"יד ביד", עם יעל דקל מעמותת "הגר" ועם איהאב בלחה מעמותת "בוסתן בני אברהם". שיחה מרתקת עם אנשי רוח וחזון על מה שמניע אותם קדימה ועל ההתמודדות שלהם עם המציאות בלי לוותר על החזון והאמונה שלהם בדרך. שיחה מרתקת.
הורים רבים ביפו ובחיפה נאבקים על הזכות להעניק לילדיהם חינוך משותף בערבית ובעברית ולקדם דו־קיום. את התנהלות הרשויות מולם ניתן לתאר בעיקר כ"גרירת רגליים", "התעלמות", ו"הפרדה"
נאדיה כנאנה, מנהלת אגף החינוך, עמותת "יד ביד"
איהאב בלחה, מייסד ״בוסתן בני אברהם״, פעיל שלום, מחנך וחוקר התנועה הסופית.
יעל דקל, אמא לילדים לומדים במסגרת חינוכית של ״עמותת הגר״ בבאר שבע
Comments