זה קורה בשמנו.
אנחנו שולחות את הילדים שלנו לבצע משימות שנכפות עליהם. משימות שהכתם המוסרי והצלקות הנפשיות שהם יותירו בנפשם של הילדים, ילוו אותם לאורך כל ימי חייהם. הגיע הזמן להגן גם עליהם.
// איריס רפופורט
תדמיינו שאתם מתעוררים בארבע לפנות בוקר מדפיקות חזקות בדלת. לבית שלכם מתפרצת פנימה חבורת חיילים עם נשק. הם מכוונים את הנשק לראש שלכם ומבקשים מכם להוביל אותם לחדר השינה של הילדים שלכם. הילד שלכם נשלף מהמיטה שלו. הוא נלקח מכם אזוק ידיים מאחורי הגב, עיניו מכוסות ואתם אפילו לא יודעים מה הסיבה למעצר, איפה הוא מוחזק ומה עובר עליו. במקרה הטוב הוא מוחזר אליכם כעבור יממה, עייף, מבוהל, מפוחד ולא מתפקד. במקרה אחר, הוא עשוי להיכלא לחדשים ארוכים. המשפחה כולה בטראומה ואתם כהורים חשים שלא מילאתם את תפקידכם, להגן על הילד שלכם. את המציאות הזו חוות מאות משפחות פלסטיניות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. רק בחדשים האחרונים נעצרו 7 ילדים בני 13-12, 53 ילדים בני 15-14 ו-294 ילדים בני 17-16.
האופן שבו מבוצעים מעצרי ילדים הוא הפרה בוטה של המשפט הבין-לאומי ושל האמנה לזכויות הילד.
האמנה קובעת שילד לא יועמד בפני עינויים או בפני טיפול או כל עונש אכזר, בלתי אנושי או משפיל. מעצרו של ילד ישמש רק כאמצעי אחרון ולפרק זמן מתאים הקצר ביותר. לילד תינתן הזכות לשמור על קשר עם משפחתו וכן זכות לגישה מהירה לעזרה משפטית. יש להגן על הילדים בפני אלימות גופנית או נפשית, ניצול או התעללות.
המעצר אמור להיות המוצא האחרון, אולם בפועל, החריג הפך לנורמה הנהוגה. במקרים רבים המעצר מלווה באלימות ובהשפלה ללא צורך. אלה נובעים ממדיניות כיבוש שמשתמשת בהפחדה ובהשפלה כאמצעי שליטה.
ההצדקה להתנהלות הזו היא תמיד ביטחונית והיא נובעת מדה-הומניזציה לעם שלם ולילדים שלו כחלק ממנה, הם כולם מחבלים בפועל או בפוטנציה. אך גם לעבריינים יש זכויות. על ילדים ממזרח ירושלים חל החוק הישראלי ועל ילדים פלסטינים - האמנה לזכויות הילד. ישראל הכובשת שהילדים האלה בשליטתה, מפרה את זכויותיהם באופן שיטתי. ארגונים לזכויות אדם צריכים לפעול כעת כדי לנסות לתקן את העוולות שהמדינה מבצעת. אני לא רוצה שמעצר כזה יקרה לאף ילד, בין אם הוא יהודי או פלסטיני... אבל אני גם לא רוצה להיות אמא של החייל שמבצע את מעצרי הקטינים. לא גידלתי את הילדים שלי עם תפיסת העולם שצריך לשלוט על עם אחר ושכל פלסטיני הוא איום בטחוני ולכן מותר לפגוע בזכויותיו ולהשפיל אותו.
אנחנו האימהות, גידלנו את הילדים שלנו לאנושיות וחמלה, כלפי כל אדם באשר הוא אדם. אנחנו מסרבות להתיר לצה"ל להשתמש בילדינו כדי להתעמר בילדים אחרים.
2 ילדים בני 5 אחי, מתוקים
כשתפסנו קו בגלבוע, תפסנו את מחסום ג'למה. וישבנו שם באיזשהו מוצב אז היו גם סיורים. שם זה גדר, זה לא כמו לתפוס בשומרון שאתה כאילו עושה, מבצע מעצרים בשכם. זה יותר כזה דומה לתפוס גבול בצפון או משהו. אתה עושה סיורים על הגדר. יש שם גדר רצינית, ומה שקורה זה שאם יש פעילות ליד הגדר, אם יש שם לפעמים רועי צאן או מישהו שזה, כאילו חשוד, זה מתריע לחמ"ל ושולחים את הסיור.
מי מתריע? מה מתריע?
יש שם (בגדר) חיישנים או דברים כאלה. זה מתריע ואז הסיור הולך לנקודה. יום אחד, היו שני ילדים ליד הגדר וזה גרם להתרעה. הלכו הסיור ולקחו את הילדים, שמו אותם בג'יפ של הסיור והביאו אותם למוצב. ילדים בני 5. לא הסבירו להם, כי [החיילים] לא יודעים ערבית. לקחו אותם ואמרו כתירוץ, מין כזה: ההצדקה לקחת אותם הייתה שיש מצב שהם שולחים את הילדים האלה עם איזה מטען ואז [הם] שמים אותו וזה נראה תמים, ובעצם הם שמים לך שם איזה משהו. בקיצור, לקחו את הילדים האלה למוצב. זה הזוי, ואני כאילו: למה אנחנו לוקחים אותם? זה ילדים, [הם] מפחדים רצח, זה היה כאילו חוטפים אותם. הם לא מבינים מה הולך. שמים אותם במוצב, מה עושים? אז אמרו לשים אותם בש"ג, 2 ילדים בני 5 אחי, מתוקים. הלכתי והתחלתי לשחק איתם, אני מנסה לדבר איתם: "איך קוראים לך?", [זה מה ש] אני יודע להגיד להם. הם מפחדים, הם בוכים, וזה שני אחים, אח אחד מחבק את השני ומנסה להרגיע אותו ואני כזה: פאק, איזו טראומה בטח לילדים האלה, הם תקועים פה בביתן, תחשוב כזה ביתן ש"ג, הכול כזה ציורים של חיילים שבוזים על הקירות. ואני יושב איתם עם נשק, אין מקום לזוז, הכול מסריח שם. ואתה כזה לא יודע בכלל מה המטרה, מתי מחזירים אותם, אם מחזירים אותם. הלכתי למטבח זריז, הבאתי להם מילקי, אני יושב איתם שם ואני מנסה לשחק איתם עם כדור, קצת להצחיק אותם. הוא בוכה ומנגב את הדמעות אבל קצת צוחק גם. ואני זוכר כזה שבאים חבר'ה מהיחידה והם רואים אותי כזה מביא להם מילקי, משחק איתם והם כזה צוחקים: *** השמאלני, כאילו זה מצחיק להיות נחמד לילדים האלה בגלל שהם ערבים. זה נורא הרגיז אותי שכאילו איך זה... עזבו, לא אכפת לי שצוחקים עליי, אבל איך זה מצחיק שהילדים... למה רק אני מבין שזה דפוק שיש פה שני ילדים בני 5 שחטפו אותם והם בוכים והם לא יודעים מה הולך איתם והם לא יודעים איפה הם. הם תקועים פה באיזה בית עם מישהו עם נשק וזה עוד מצחיק אתכם שאני נחמד אליהם? מה, אתם מה, כאילו, הם ג'וקים? אתה לא צריך להיות נחמד אליהם? מה נסגר? למה אף אחד לא מבין שזה דפוק? ככה הרגשתי. ירדה השמש בערב ופשוט החזירו אותם מאיפה שלקחו אותם. לא דאגו לדבר עם האבא או מישהו. לא הודיעו לאף אחד על זה?
לא הודיעו לאף אחד. זה היה מין עונש אני זוכר, כדי שלא יעשו את זה שוב, שילמדו את הלקח, שלא יביאו לשם את הילדים כאילו. אז כזה ניקח אותם, נחזיר אותם ואז הם לא יבואו יותר לגדר.
שני קטינים ששיחקו במטע זיתים נעצרו למשך 24 שעות על ידי חיילים ועברו מסכת התעללות
בבוקר של יום רביעי, ה-10.3.21, יצאתי יחד עם אחי סקר, ובני הדודים שלי זייד, עומר ויאסין. לקחנו איתנו דליים וכמה זוגות מספריים והתחלנו ללכת וללקט עכוב, עד שהתקרבנו לחורשה שליד חוות מעון. ליקטנו גם שם עכוב במשך כמעט שעה, ופתאום הגיעו שני אנשים רעולי פנים והתחילו לדבר איתנו בעברית. לא הבנו מה הם אומרים. אחר כך הם התרחקו לתוך החורשה ואחרי זמן קצר הגיעו שני אנשים אחרים, בפנים גלויות, שדיברו ערבית. הם אמרו שכדאי לנו להיכנס לחורשה כי אחרת יבואו רעולי הפנים ויכו אותנו, ושהם יגנו עלינו מפניהם. הרגשנו שהם עובדים עלינו והתרחקנו משם.
אחרי כמה דקות ראינו טנדר וטרקטורון נוסעים אחרינו. הבנו שהם רודפים אחרינו והתחלנו לרוץ, עד שהגענו לקצה של ח'ירבת א-רכיז. תוך כדי ריצה ראינו שגם כלי רכב צבאיים נוסעים אחרינו על דרך העפר. השארנו את הדליים עם העכוב ליד ח'ירבת א-רכיז והמשכנו לרוץ, אבל אחרי רגע אני וזייד התחרטנו וחזרנו מסביב כדי לקחת את העכוב, אבל לא מצאנו את הדליים. כנראה שהמתנחלים שנסעו אחרינו עצרו שם ולקחו את הדליים והמספריים שהשארנו.
המשכנו לרוץ עד שהגענו לבית בח'ירבת א-רכיז. אנחנו לא מכירים את הבעלים אבל הוא הכניס אותנו לבית. אחרי כמה דקות הגיעו החיילים והמתנחלים. ברחנו מהם אבל הם תפסו אותנו והעלו אותנו על רכב צבאי. זייד ברח רחוק יותר מאתנו, אבל בסוף עצר לידו רכב צבאי וגם אותו תפסו. החיילים לקחו אותנו בחזרה למקום שבו ליקטנו עכוב, לחורשה שליד הבתים שבקצה של חוות מעון, והתחילו לחקור אותנו אחד אחד. החייל שחקר אותי שאל אם נכנסתי לבית שנמצא קרוב לחורשה ואם שברנו את הדלת והחלונות בניסיון לפרוץ פנימה ולגנוב. אמרתי שלא. החיילים החזיקו אותנו שם במשך שעה בערך, והיו שם גם מתנחלים, ואז לקחו אותנו ברכב צבאי. לא ידעתי לאן הם לוקחים אותנו אבל מאוחר יותר נודע לי שהביאו אותנו להתנחלות קריית ארבע. הם לא הורידו אותנו מהאוטו והחזיקו אותנו בתוכו הרבה זמן, ובמשך כל הזמן הזה היינו מבוהלים. אח שלי עומר ובן הדוד שלי יאסין לא הפסיקו לבכות. הם גם לא נתנו לנו אוכל או מים. בסביבות השעה 20:00 הורידו אותנו מהרכב והובילו אותנו לכיוון השער. מחוץ לשער חיכו לנו אבא והדודים שלי והחזירו אותנו הביתה. >> ג'בר אבו חמייד סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוסא אבו השהש ב-11.3.21 על מעצרם
כוחות הביטחון עצרו בשנים האחרונות אלפי קטינים פלסטינים בחשד להפרות סדר או יידוי אבנים. עדויות הנערים מציירות התנהלות שלא מתחשבת בגילם הצעיר. בן 15 סיפר: "חייל כיסה את עיניי ואזק, לא ישנתי שעות". נער מעיזריה: "החוקר קילל, דפק על השולחן וסטר לי". צה"ל: "נערים צעירים מאוד מעורבים בטרור, אין מנוס מאכיפה שמטרתה להציל חיים" >> לקריאה YNET
שוטרי מג"ב תפסו ילד בן 6 בחברון, הובילו אותו בכוח למחסום והחזיקו בו במשך כשעה השוטרים הכניסו אותי לתוך מחסום אבו א-ריש (בית המרקחת) וסגרו אותי בחדר במחסום למשך כשעה. בכיתי והחיילים קיללו אותי. אחר כך הם הכניסו אותי לרכב לבן. שמעתי את הילד השני שנעצר יחד איתי שואל את החיילת לאן הם מתכוונים לקחת אותנו והיא ענתה לו: ״לכלא״. דברים אלה אמר זייד טאהא, בן 6, לתחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-27.11.18, לאחר שעוכב על ידי שוטרי מג"ב למשך כשעה במחסום במרכז העיר חברון. >> לעדות המלאה בצלם
דו"ח: 64% מהקטינים הפלסטינים שנעצרו השנה הוכו בעת מעצרם. כמחצית מ-70 הקטינים העידו שחיילים סטרו להם, ו-19% סיפרו שספגו בעיטות. 61% העידו שאיימו עליהם, ו-41% על אלימות מילולית בעת המעצר. צה"ל: מקפידים לשמור על זכויות הקטינים >> עמירה הס הארץ 2017
ביום רביעי 24/11 התקיים כנס בכנסת לציון יום הילד הבינלאומי - כדי לספר שם למי שמקבלים החלטות על מציאות חייהם של אלפי ילדים בגדה ובמזרח ירושלים, שאיום מעצר ומאסר מרחף מעל ראשיהם יום יום ולילה לילה.
במהלך הדיון דיברה המנכ״לית שלנו, מוריה שלומות, על אמנת הילד שמעגנת את ההגנות שיש לילדים מעצם היותם כאלה - כבני אדם וקטינים. האמנה מתייחסת גם למה שקורה כאשר ילד נעצר בשל הליכים פליליים, ואחד העקרונות החשובים שלה הוא שמעצר של ילד צריך להיות האמצעי האחרון. "לצערנו", אמרה מוריה, "ילדים פלסטינים בגדה ובמזרח ירושלים לא זוכים - לא להגנות של האמנה ולא להגנת חוק הנוער".
"תופעת מעצרי הילדים בגדה ובמזרח ירושלים היא תופעה מודחקת ומושתקת", אמרה מוריה. "אנחנו נאבקות כדי שלא יהיה במדינה אדם שלא מכיר את מה שנעשה בשמנו כלפי ילדים רכים".
צפו בדברים המלאים של מוריה מהכנס: