עלי עווד, פעיל מהכפר טובא בדרום הר חברון, היה אמור לדבר על אלימות מתנחלים בישיבת ועדת חוץ וביטחון השבוע. זה נמנע ממנו. אלימות מתנחלים היא אלימות מדינה, הוא התכוון לומר לח"כים, ואתם אחראים לה >> מתוך שיחה מקומית
כתב: עלי עווד // Ali Awad (علي راشد عوض)
Human rights activist, English literature Writer, photography
חברי כנסת יקרים
שמי הוא עלי עווד. נולדתי וגדלתי בכפר טובא בדרום הר חברון, הנמצא בתוך מה שהממשלה שלכם החליטה להכריז כשטח אש 918. חייתי תחת איומי אלימות מתנחלים מאז שנולדתי ב-1998. כילד, האיום הזה היה תמיד קיים במחשבתי, לצד התוקפנות הצבאית, ובמשך שני העשורים של חיי הכבושים, ראיתי שהם חופפים זה לזו כמעט לחלוטין.
הצבא והמתנחלים עובדים ביד ביד כדי לגזול את המשאבים שלנו ולדכא את חירותנו. חיילים לוקחים את אדמתנו תחת תואנה של ביטחון, רק כדי למסור אותה אחר כך למתנחלים המקימים עליה מאחזים חקלאיים. אין זה מקרה. התפשטות המתנחלים והאלימות שלהם מתרחשים תחת הגנת הצבא ובעזרת תמיכה משפטית. בין אם באמצעות הכרזה על שטח אש או באמצעות שימוש בחוקים עות'מניים מיושנים, הממשלה פועלת כדי לתפוס אחיזה בשטחי קרקע עצומים המוכרזים כאדמות מדינה וכך הופכים נוחים יותר להשתלטות מתנחלים. בכל צעד בתהליך, מתקיים שיתוף פעולה מלא בין המתנחלים והצבא.
הכפר שלי נמצא בשטח סי בגדה המערבית (תחת שליטה צבאית ישראלית מלאה), ולרבות מהמשפחות אין יכולת לפתח תשתית כלכלית כלשהי. האפשרות היחידה שלנו לשרוד היא באמצעות מרעה ועבודת אדמה. אבל מאז שמתנחלים הקימו את חוות מעון כמה מאות מטרים מהבית שלי – באופן לא חוקי, לפי החוק הישראלי – האדמות שבין הכפר שלנו והמאחז הפכו לאתר של התנכלות קבועה מצד מתנחלים והצבא.
המשפחות שלנו ממשיכות לרעות באזור, חרף הסכנה שמתנחלים יפגעו בהן והצבא יעצור אותן. אולם באביב האחרון, ההתנחלות התרחבה עוד יותר, מה שמנע מאיתנו להגיע לשדות הקרובים שם אנחנו רועים.
בעשור האחרון, בגלל אובדן אדמות ותנובה פחותה, נאלצנו לרכוש חציר כדי לפצות על שדות המרעה. ההתפשטות הגדלה של חוות מעון השנה משמעותה היתה שנאלצנו לקנות חציר מוקדם יותר מהרגיל. ואז, עם רדת הלילה ב-1 ביוני, מתנחלים ישראלים תקפו את הכפר שלנו ושרפו את כל החציר שמשפחתי קנתה כדי להאכיל את הכבשים. מזון שהיה אמור להספיק לשנה שלמה נהרס תוך פחות משעתיים.
שרשרת ההתנחלויות שהתוכניות שלכם יצרו הפרידה בין הכפר שלנו ובין העיר הפלסטינית הקרובה, יטא, שבמקרים רבים היא הכתובת היחידה שלנו לשירותי בריאות, מים ומזון. הדרך שאורכה שלושה קילומטר, שהובילה פעם אל העיר, חולפת עכשיו דרך חוות מעון. הפעם האחרונה שמישהו ניסה להשתמש בה היתה ב-2002: המתנחלים היכו את דוד שלי ושברו את הטרקטור שלו.
הדרך העוברת דרך חוות מעון מסמלת את הפגיעות שפגעו בנו המתנחלים ושהממשלה אישרה אותם. הכביש היה אמור המסלול שלי לבית הספר, ובמקום זאת ילדותי הוגדרה בו על ידי אלימות מתנחלים. בית הספר הקרוב הוא בטוואני, השוכן מהצד השני של המאחז; בכפר שלנו, ישראל אוסרת עלינו לבנות מבנים, לא משנה אם הם גני ילדים או מרפאות.
אבל הילדים בטובא נחושים להגן על זכותם לחינוך, למרות הסכנות. בתחילה, פירוש הדבר היה ללכת בדרך ארוכה העוקפת את המאחז. מ-2002 עד 2004, המסע לבית ספר של ילדים, אפילו בני שש, היה כרוך בהליכה של עשרה קילומטר; ב-2004, מתנדבים אמריקאים החלו ללוות את התלמידים, אבל מתנחלים התקיפו את הקבוצה במהלך השבוע הראשון של הסמסטר. בעקבות ישיבה של הוועדה המיוחדת של הכנסת להגנה על זכויות הילד, הצבא התחיל ללוות את הילדים כדי להגן עליהם מפני מתקפות מתנחלים, מדיניות הקיימת עד היום.
כפר טובא, דרום הר חברון 1.11.21 עם המשפחה של עלי עווד (צילום: רותי אלון)
התוצאה היא דור של ילדים מפוחדים שאינם יכולים ללכת לבית הספר עד שהחיילים מופיעים. הבוקר, לפני שהייתי אמור לדבר איתכם, ליוויתי את בני הדוד הקטנים שלי לנקודת המפגש עם הצבא כדי להבטיח את שלומם ולראות שהחיילים הופיעו בזמן. שבע עשרה שנים של הדבקת פלסטר על פצעים מדממים קשה שגרמה אלימות מתנחלים במקום להתמודד אתה.
אם הממשלה שלכם מבקשת "לצמצם את הסכסוך", ההוכחות צריכות להיראות בשטח. אתם יכולים לאשר רשיונות לבתים ולהבטיח גישה לשירותים ולתשתיות, כפי שאתם מחויבים לספק לפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש. אתם יכולים להפסיק לחבל בביטחון שלנו ובחופש התנועה שלנו.
במקום זה, אתם מאפשרים לאלימות מתנחלים לגאות באופן משמעותי בחודשים האחרונים. מספר המקרים של פגיעות גופניות מצד יהודים בפלסטינים בגדה המערבית במחצית הראשונה של 2021 יותר מהכפיל את עצמו, מ-52 מקרים בין ינואר ליוני 2021 ל-130 מקרים במחצית הראשונה של 2021.
התושבים הפלסטינים בדרום הר חברון חווים את ההסלמה הזו. מתנחלים יידו אבנים בפלסטינים; הרסו בתים ופצעו פעוטות בשנתם; שרפו יבולים; הציתו את ערימות השחת של משפחתי שבהם אנחנו מאכילים את הכבשים שלנו; עקרו עצים של פלסטינים. ומזון הכבשים שנשרף היה שם רק משום שהרשיתם למתנחלים להרחיב את המאחז שלהם לשדות המרעה שלנו; גולגולתו של תינוק בן שלוש נסדקה משום שאמרתם לחיילים שלהם להניח למתנחלים "להוציא קיטור". צה"ל נכח בכל כך הרבה מהמתקפות האלה.
האם זו חובתי היא להזכיר לכם שמתנחל חטף נשק שהנפיקה הממשלה מידי חייל בשירות וירה לעבר המון פלסטיני? כנראה אין ברירה, משום שאתם מסרבים לזהות את המתנחלים והחיילים המעורבים בפעולה ההיא גם כמו במקרים דומים, שלא לדבר על לנקוט צעדים נגדם.
אפילו אותם ישראלים שבחרו בחירה אחרת – בחירה להיות השותפים שלנו, להצטרף אלינו כדי לספק מי שתייה למשפחה מבודדת החיה ליד מאחז לא חוקי שהוקם בחלקו את האדמות שלה – חזרו לביתם בישראל עם עצמות שבורות מידי החיילים שלכם. כולנו ראינו את הסרטונים ההם וכולנו מכירים את הסיפורים האלה. אבל רק אתם מעצבים את המדיניות ומחליטים ליהנות מהברוטליות הזו.
על מי מוטל לעצור את מעשי הטרור האלה?
חוסר המעש הרווחי שלכם הוא החלטה, וזו החלטה שתמשיך לחולל נזק ולעלות בחיים. אלימות מתנחלים היא אלימות מדינה. הדם הנשפך בהתקפות האלה נמצא על ידיכם והכוח לעצור אותו נמצא בידיכם. המדיניות שלכם מאפשרת אותן והמדיניות שלכם יכולה להביא לסיומן.
בצלם מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים
דוח מקרה 9 / כבשת הרש גירוש בתושבים מאזור דרום הר חברון >> קובץ להורדה
#שוברים_שתיקה #שיחה_מקומית #_שטח_אש_918 #חברת_כנסת_גבי_לסקי #בצלם #אורנה_נאור #יגאל_מוסקו #דרום_הר_חברון #מגזין_972