האמריקאי מייקל שֵייבּוֹן, מתאר את ביקורו בבית חרושת לסבון בשכם: הקשבתי למר טְבֶּלֶה מדבר, ומצאתי את עצמי חושב אותו הדבר שחשבתי בימים שבהם סיירתי במזרח ירושלים, שם מתנחלים ממומנים-היטב מנסים לדחוק החוצה את תושבי סילוואן, או בחברון, שם אוסרים על התושבים הערבים המקומיים להיכנס לרחוב הראשי ולחנויות שלהם, או בסוּסיא, שם נאלצו התושבים לעבור לאוהלים מאולתרים אחרי שכל הכפר שלהם נגזל מהם. ומה שחשבתי הוא: האנשים האלה לא הולכים לשום מקום. ... (מתוך חמישים 1967-2017)
מילה "כיבוש" היא אחת המילים הנפיצות ביותר בשיח הישראלי. השימוש בה עלול לגרום למתיחות ולאי נעימות. מי שנוקב לשון זו מתויג באופן כמעט אוטומטי כחסיד של השמאל הרדיקאלי (במקרה הטוב) וכשונא ישראל (במקרה הלא פחות סביר). ענן האסוציאציות שמלווה מושג זה היה עם השנים לעכור עד כדי כך שבעיני רבים הוא הפך למילה כמעט גסה.
חשוב להבהיר ש"כיבוש צבאי" או "תפיסה לוחמתית" (באנגלית –belligerent occupation ) הוא מושג משפטי יבש ונייטראלי, זה הכול. הוא מתאר מצב שכיח במלחמות: שליטה צבאית של מדינה בשטח שאינו חלק ממנה. מצב זה מקנה לאותה מדינה זכויות וחובות באשר לניהול השטח ולהתנהלות מול תושביו.
המושג כיבוש לכשעצמו לא מביע עמדה ערכית כלשהי. אבל המשפט הבינלאומי, ובפרט שני ההסכמים הבינלאומיים שמגדירים את זכויותיו ואת חובותיו של הכובש, תקנות האג משנת 1907 ואמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, קובעים עקרונות וכללים שחלים במצב של כיבוש ומחייבים את המדינה הכובשת:
נאמנות: השטח הכבוש הוא פיקדון בידי הכובש, ועליו לנהל אותו כנאמן בהתאם לאינטרסים של האוכלוסייה המקומית, המכונה "אוכלוסייה מוגנת", תוך איזון בין אינטרסים אלה לבין צרכי בטחון.
אי החלת ריבונות: כיבוש אינו מקנה ריבונות ו/או בעלות על שטח.
זמניות: הכיבוש אינו יכול להיות מצב קבוע ו/או בלתי מוגבל בזמן. עליו להסתיים מתישהו.
עקרונות אלה קשורים זה בזה. הכובש אינו הריבון בשטח, הוא מחזיק בו כנאמן, באופן זמני, ומחויב בינתיים לדאוג לאינטרסים ולזכויות של האוכלוסייה הנכבשת. ברגע שפג הצורך הצבאי לשלוט בשטח כלשהו, הכיבוש אמור להסתיים.
פרויקט כרוניקות של כיבוש | 50 ל־67 מציג מופעים של אירועים בהיסטוריוגרפיה של הכיבוש. אירועים בהם נדרשה עמותת רופאים לזכויות אדם להתמודד עם כוחו ההרסני של הכיבוש על חייהם של בני אדם- החל ברגעים יומיומיים של מאבק על מעבר חולה מכפר תחת עוצר אל בית־חולים והפעלת מרפאה ניידת הנעה בין כפרים ברחבי הגדה המערבית ורצועת עזה עם צוות רפואי ותרופות, ועד לניהול משברים בזמן־אמת – עזרה לפצועים בזמן מלחמה הלכודים בביתם תחת הפגזות.
בתחילה שימשה הזכות לבריאות אמצעי לנורמליזציה של הכיבוש באמצעות שיפור תנאי־החיים – בעיקר בתחומים כגון חיסונים והורדת תמותת תינוקות. אולם כבר בשנים הראשונות, שימשה הבריאות כלי במדיניות "המקל והגזר" – פיתוח שירותי הבריאות, אישורים ליציאה ללימודי רפואה והפניית חולים לבתי־חולים מתקדמים – היו נתונים לשיקולי השלטון הישראלי, אשר עשה בהם שימוש לחזק את אחיזתו באוכלוסייה.
בחלוף השנים, עם התגברות ההתנגדות לכיבוש, הפכו אמצעי השליטה באוכלוסייה הפלסטינית לדרקוניים יותר. בשנות ה־90 היה נדמה כי נעשה מהלך היסטורי לקראת היפרדות, ואולי אף סיום הכיבוש, ובשני העמים נהנה התהליך, בתחילתו, מתמיכה ציבורית גדולה. אך גם אז, באופוריית הסכמי אוסלו, ניצלה ישראל את העברת סמכויות הבריאות לרשות הפלסטינית על מנת להתנער מאחריותה לבריאותם של הנתונים לכיבושה, זאת בעוד היא משאירה בידיה את השליטה בכל הגורמים מגדירי הבריאות: תנועת חולים, צוותי רפואה, מים, פרנסה ודיור.
פשע מלחמה לאור יום ובאישור בג״ץ אתמול, בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגיעו חיילים ואנשי מנהל האזרחי לח'ירבת חומסה שבצפון בקעת הירדן. הכוחות הכריזו על האזור שטח סגור ומנעו מעיתונאים, מפעילי זכויות אדם ומדיפלומטים להגיע למקום. הכוחות פירקו תשעה אוהלי מגורים וארבעה צריפי מגורים וכן 17 מבנים חקלאיים השייכים לתשע משפחות בקהילה המונות 61 נפשות, בהם 34 קטינים. נוסף על כל אלה, הרסו הכוחות ארבעה מכלי מים, צינורות, גדרות וציוד חקלאי. החיילים העמיסו את חפציהם של התושבים על המשאיות, שהובילו אותן לקהילת עין שיבלי שממערב לח'ירבת חומסה. תושבי הקהילה נמלטו עם צאנם להרים. אוטובוסים, שנועדו להעביר בכפייה את תושבי חומסה לעין אל שיבלי, נותרו ריקים.
שיחה מקומית אתר חדשות אמיתי. 2017 הצבא הישראלי משתף פעולה עם מתנחלים פורעי חוק
מתנחל לקח נשק מחייל, וירה בו לעבר פלסטינים
תושב תוואני בדרום הר חברון העיד: המתנחל קיבל נשק מחייל וירה לעבר הבית שלי. דובר צה"ל אישר שקודם לכן המתנחל "הכווין" את הצבא למקום. בסרטון שהפיץ ארגון בצלם נראים הירי וזריקות אבנים של מתנחלים מבלי שהחיילים עושים דבר
"קבוצת מתנחלים מחוות מעון רגמו את הבית שלנו באבנים", נזכר ג'ומעה רבעי, תושב הכפר, "בזמן הזה, אחד מהם התקדם לג'יפ צבאי ושוחח עם חייל, שנתן לו את הנשק שלו. מיד לאחר-מכן המתנחל נעמד מולנו, וירה שלושה כדורים – ישירות על הבית שלי. פחדתי מאד, ורעדתי בכל הגוף. ניסיתי להחביא את הילדים שלי בתוך חדרי הבית. חייל אחד הרחיק את היורה בחזרה אל החורשה. הכדור פספס את אשתי, שהתחבאה בתוך החדר שבו אנחנו אופים לחם, רק בכמה סנטימטרים".
בתחקיר שיחה מקומית תועדו ארבעה מקרים שבהם מתנחלים וחיילים פעלו כמיליציות משותפות בהתקפות על כפרים פלסטינים במהלך אירועי מאי, שהסתיימו בהרג ארבעה אזרחים פלסטינים. בשניים מהמקרים – בעוריף ובעסירה אל-קיבליה – ההתקפות תועדו בסרטוני וידיאו. בהתקפה של חיילים ומתנחלים בכפר עוריף, שבה נהרג פלסטיני, טענו עדי ראייה פלסטינים כי אזרח ישראלי שתועד יורה רעול פנים וללא חולצה לעבר הפלסטינים, קיבל את הנשק שלו מאחד החיילים בכוח. >> להמשך קריאה
"ארץ אבנים 1967: מקומו של המקום הישראלי" מאת ההיסטוריון דוד אוחנה (הוצאת הקיבוץ המאוחד), מורה נבוכים על תנועתן של אידיאות פוליטיות בחמישים השנים האחרונות
דרך ארוכה עבר נתן אלתרמן מאז פרסם את שירו "על ארץ אבנים" בפואמה "שמחת עניים", שנכתבה בראשיתה של השואה, ועד חתימתו על המנשר חמען ארץ ישראל השלמה. עשרה ימים לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים כתב במאמרו 'מול מציאות שאין לה אח': עניינו של ניצחון זה הוא בכך שמחק למעשה את ההבדל בין מדינת ישראל לארץ ישראל". תחזיתו זו לא נראית היום רחוקה מהגשמה
אוחנה מראה כי בחוגים אינטלקטואליים ופוליטיים בימין ובשמאל גוברת הקריאה לבסס את הזהות הלאומית בישראל על גיאוגרפיה ולא על היסטוריה, ומביע חשש כי הפיכתו של המקום לערך עליון של הלאום הישראלי מובילה ליהדות מעוותת ולציונות מסורסת.
"מי שאינו מסתפק במדינתו של העם היהודי בחלק מארץ ישראל", מתריע אוחנה, “סופו שיקבל מדינת אפרטהייד בכל ארץ ישראל".
חמישים הספר ראה אור במקביל באנגלית, בעברית ובערבית, ויופיע בקרוב בתשע שפות נוספות. 26 סופרות וסופרים מארצות שונות בעולם חברו לכתיבת הספר, שנערך בידי זוג סופרים אמריקאים, שניהם יהודים אוהבי ישראל. 26 מבטים על מה שמתרחש כבר חמישים שנים בחצר האחורית שלנו, ב"שטחים". כשאניטה דֶסַאי, הסופרת ההודית הנודעת בת השמונים, רואה את קריית ארבע בעת ביקורה בחברון, היא כותבת: זה לא כל-כך מבצר, העיר הזאת, יותר פרבר עירוני מצוחצח. לדירות יש מרפסות עם פרחים, בחצרות יש עצים. מכוניות יוצאות ונכנסות בשערים. השמש זורחת. כמה נורמלי כל זה. אבל לדירות בטח יש חלונות, ומן החלונות האלה הדיירים יכולים להביט ולראות מעֵבר לרחוב את העיר העתיקה של חברון, עיר הרפאים. כשהם מביטים לשם, מה הם חושבים? או שאולי הם לא חושבים, ופשוט מקווים שהיא תיעלם בתוך ענן של אבק, כמו רוח רפאים? ג'קלין וודסון כותבת על חיילים ומחסומים מתוך החוויה שלה כסופרת שחורה בארצות הברית, ארץ שבה ידם של השוטרים קלה מאוד על ההדק. פורוצ'יסטה חאקפור, סופרת אמריקאית ממוצא איראני ובעבר כתבת שכיסתה את סצנת ההיפ-הופ, באה לכתוב על היפ-הופ פלסטיני. טאייה סלאסי, בריטית ממוצא גנאי-ניגרי, מתעניינת בחיי הלילה של רמאללה ובפלסטיניות צעירות משכילות.
אינדקס מושגים, עדויות וייצוגים ביקורתי שיוצא לאור לקראת השנה החמישים לכיבוש. את האסופה הכוללת 50 מושגים (שנכתבו על ידי מגוון כותבים), 50 עדויות (אחת מכל שנה מאז 1967) ערך ישי מנוחין, ואת 50 הייצוגים בחרו וערכו מיקי קרצמן, דוד ריב וישי מנוחין.
ארוזים בכריכה אפורה ובין דימויים חזותיים של טובי הצלמים, המעצבים והאמנים הפוליטיים הפועלים בישראל, מציגים חמישים הכותבות והכותבים, אנשי שמאל, אקדמיה, אקטיביסטים, אנשי חינוך, משפטנים ופובליציסטים, פרשנות אישית למונחים ציבוריים ופוליטיים שנשטפו או כובסו (אם להתייחס ל"מכבסת המילים" של דוד גרוסמן) בתוך מציאות הכיבוש שבה שקענו; שבה עודנו שקועים כבר חמישה עשורים [...]
הדיון במונחים קצר, נגיש ומאד מדויק, אפילו קריא, כמעט כמו ספר מתח טוב. החיבורים בספר מציגים בסדר אלפביתי את המשמעות הקשה והכואבת של הכיבוש. טלי גור (4.6.2017) העוקץ
עריכה: ישי מנוחין
הוצאת ספרי נובמבר 2017 לרכישה בחנות און ליין "אחותי" לסחר הוגן
תקשיבו, תקראו ותראו את מה שיש לארגונים ולפעילים להראות מה קורה באמת, בכל האמת ורק את האמת בשטחים
#רופאים_לזכויות_אדם צוותי רפואה ורווחה ופעילות ופעילים חברתיים, מאמינים שאפשר וצריך לפעול למען הקהילות השונות – בבתי החולים, במחסומים, בבתי הכלא, במפעלים ובגינות הציבוריות – אזרחים, חסרי מעמד אזרחי, פלסטינים, מהגרים ופליטים – כולם זקוקים לשוויון, צדק, חירות ובריאות. #מחסום_WATCH בינואר 2001 שלוש נשים ירושלמיות צפו לראשונה במחסום צבאי בגדה, ופעלו על פי מצפונן. מנקודה זו צמח ארגון מחסום ווטש, שבו חברות נשים מכל רחבי הקשת של החברה הישראלית. תוך שנתיים מספרנו עלה מ 75 ל 500 נשים, חדורות אמונה שבמעשינו נביא לסיום הכיבוש.
#בצלם השם בְּצֶ֥לֶם, אשר ניתן לארגון על ידי יוסי שריד ז"ל, מתייחס לפסוק "וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ" (בראשית א כז). השם מבטא את הציווי היהודי והאוניברסלי בנוגע לכיבוד זכויותיהם של כל בני האדם באשר הם ולשמירה עליהן. בצלם, מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים, פועל במטרה לסיים את הכיבוש מתוך הכרה שרק כך ניתן לממש עתיד בו זכויות האדם, דמוקרטיה, חירות ושוויון יובטחו לכל בני האדם – פלסטינים וישראלים – החיים בין הירדן לים. ישנן אפשרויות פוליטיות מגוונות למימושו של עתיד כזה – ואין זה תפקידו של בצלם להכריע ביניהן – אך דבר אחד ודאי: המשך הכיבוש אינו אחת מהן.
#יש_דין יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם הוא ארגון ישראלי הרשום כעמותה בישראל. הארגון פועל בכפוף לחוק הישראלי ופעילותו מתבצעת בעזרת מתנדבים ואנשי מקצוע, משפטנים ומומחים בתחום זכויות האדם. הארגון הוקם בשנת 2005 ומאז פועל למען הגנה על זכויות האדם של הפלסטינים בגדה המערבית הכפופים לשלטון הכיבוש הצבאי הישראלי. אנו רואים בכיבוש מקור מרכזי להפרת זכויות האדם ולפיכך שואפים להביא לסיומו. יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם הוא ארגון ישראלי הרשום כעמותה בישראל. הארגון פועל בכפוף לחוק הישראלי ופעילותו מתבצעת בעזרת מתנדבים ואנשי מקצוע, משפטנים ומומחים בתחום זכויות האדם. הארגון הוקם בשנת 2005 ומאז פועל למען הגנה על זכויות האדם של הפלסטינים בגדה המערבית הכפופים לשלטון הכיבוש הצבאי הישראלי. אנו רואים בכיבוש מקור מרכזי להפרת זכויות האדם ולפיכך שואפים להביא לסיומו.
#שוברים_שתיקה הינו ארגון של חיילים משוחררים האוספים עדויות מחיילים וחיילות אשר שירתו בשטחים מפרוץ האינתיפאדה השנייה ואילך. מטרת הארגון היא להעלות את המודעות למציאות היום יומית בשטחים הכבושים וליצור שיח ציבורי על המחיר המוסרי שבשליטה צבאית על אוכלוסייה אזרחית, זאת על מנת להביא לסיום הכיבוש.
#לוחמים_לשלום קבוצת ישראלים ופלסטינים שלקחו חלק פעיל במאבק האלים בין העמים: חיילים וחיילות ישראלים ששירתו בצבא ופלסטינים ופלסטיניות שלקחו חלק במאבק האלים לשחרור ארצם, פלסטין, מהכיבוש הישראלי. אנו שאחזנו נשק בשירות עמנו, ואחזנו נשק האחד נגד השני וראינו האחד את השני אך ורק דרך כוונות הרובה- הקמנו את לוחמים לשלום על בסיס עקרונות של אי-אלימות והתנגדות לא אלימה. #תעאיוש פלסטינים וישראלים נאבקים יחד בכיבוש ולמען שוויון אזרחי מלא, במאות פעולות ישירות ולא-אלימות משנת 2000.