יש לי מקום בפנים שהוא אנרכיסטי לגמרי, זה המקום של האימהות. יש רגעים שלא אכפת לי כלום מהמדינה, כי אלה הילדים שלי וזה כל מה שאכפת לי. והצליל הזה, שנמצא לדעתי בכל אמא, הוא תמיד אנרכיסטי ותמיד מתנגש עם ערכי הנאמנות למדינה. וזה קול שהמדינה רוצה לאלף.
רונית מטלון ראיון עם בילי מוסקונה-לרמן, מעריב
אחד מכל 16 חיילים שהשתתף בפעילות שגרתית בשטחים פיתח תסמינים פוסט טראומתיים; כך עולה ממחקר שערך בית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
במחקר, שבוצע במסגרת עבודת הדוקטורט של החוקר אילן ולד, בהנחיית ראש בית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א הפרופ' יאיר בר-חיים, ובהשתתפות שמונה חוקרים נוספים, בוצע מעקב בין השנים 2008 ל-2010 אחר 722 חיילים גברים שגויסו לצה"ל ויועדו לתפקידי לחימה בחיל הרגלים בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה. בין הנבדקים היו 405 חיילים שהוצבו באזורים של חיכוך גבוה באוכלוסייה, לרבות שכם, הקסבה של חברון ומעבר כיסופים בגבול עזה; וכן 317 חיילים שפעלו באזורים שקטים יחסית.
במסגרת המחקר, המתפרסם בכתב העת JAMA Psychiatry של ההסתדרות הרפואית האמריקאית, ביצעו החוקרים לראשונה בדיקה של חיילים לפני ואחרי חווית לחימה בשטח, באמצעות מטלות מחשב וראיונות. החיילים עברו מבדק ראשוני כשבועיים לאחר הגיוס, בעת הטירונות, מבדק נוסף כעבור חצי שנה מהגיוס ולפני תחילת הפעילות המבצעית, ומבדק שלישי בתום שישה חודשי פעילות מבצעית.
כעבור שישה חודשי לחימה בשטח נמצא כי 6% מהחיילים הציגו סימני תסמונת פוסט טראומה, בהם 8.1% מהחיילים שהוצבו באזורים בחיכוך גבוה ו-5.1% מהחיילים שהוצבו באזורים שקטים.
רבים מהחיילים שנכללו במחקר נחשפו למצבי לחימה העלולים להוביל להתפרצות פוסט טראומה: 23.2% היו נוכחים במקומות שבהם הושלכו אבנים או חומרי לחימה, 22.7% הכירו מישהו שנפגע קשה או נהרג, 19.2% היו מעורבים במעצרי מבוקשים, 10.6% היו שותפים במבצעי חיפוש בבתי תושבים, 7.9% ירו או כיוונו כלי ירי כלפי האויב, 6.9% ראו ישראלים נפצעים קשה או נהרגים ו-4.8% ראו נשים או ילדים חולים שלא יכלו לעזור להם. סך הכול נחשף כל חייל בממוצע לשני אירועי לחימה.
להמשך קריאה: כתב דן אבן, הארץ בריאות, 02/2013
כאב, הימנעות ובושה: המעגל ההרסני של פוסט-טראומה בעקבות לחימה הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית משקיעים אנרגיה רבה בניסיון לשלוט בזכרונותיהם ולצמצם את חזרתם באמצעות הימנעות מחשיפה לטריגרים שעלולים לעורר אותם. התוצאה היא השטחה של הקיום לכדי הישרדות, התרחקות מהסביבה ופגיעה בתפקוד היומיומי. | תמר לביא, הארץ
המחצית הראשונה של המאה ה-20 מזוהה עם שתי מלחמות עולם קשות ואכזריות שבמהלכן נפגעו גם אוכלוסיות אזרחיות, הוטלה פצצת אטום והתחוללה השואה. שתי המלחמות השיתו טראומה נפשית קשה על חיילים ועל אזרחים כאחד, והשפעתן קיבלה ביטוי באמנות, בספרות ובמחקר.
ואולם רק ב-1980 קיבלה הפרעת דחק פוסט-טראומטית (Post Traumatic Stress Disorder או בראשי תיבות PTSD) אבחנה ברורה בקאנון הפסיכיאטרי האמריקאי. מאז עברה האבחנה מספר שינויים והיא נחשבת לרב-ממדית ומגוונת מבחינת העוצמה, המשך והביטוי השונה של התסמינים מאדם לאדם.
בשונה מכלל ההפרעות הפסיכיאטריות והנפשיות, הקריטריון הראשון לאבחנה של הפרעה פוסט-טראומטית הוא קיומו של אירוע ממשי המהווה איום על החיים ועל שלמות הגוף של הנפגעים, ואשר במהלכו נחוות תחושות קשות של אובדן שליטה וחוסר אונים.
קיומו של אירוע מחולל כקריטריון הכרחי לאבחנת ההפרעה טומן בחובו את הטרגדיה הגדולה שלה, משום שהוא מעיד על כך שניתן היה למנוע אותה. לאפשרות הזו יש משמעות נרחבת עבור החברה כולה, מכיוון שהאבחנה של הפרעה פוסט-טראומטית אינה נוגעת רק לנפגעים הישירים אלא גם לאנשים שלא נכחו כלל באירוע. כך, למשל, טיל שנוחת ליד בית ספר יכול לעורר טראומה נפשית בקרב התלמידים אך גם בהוריהם של תלמידים שלא היו בקרבת מקום.
האירועים המחוללים טראומה נפשית מעוררים חוויה שאינה מתיישבת עם הידוע והמוכר, ולכן קשה לעבדם ולהטמיעם לתוך הזיכרון והתודעה. למעשה, אשכול התסמינים הראשון של האבחנה כולל ניסיון (כושל) של התודעה לעבד את האירועים באמצעות זיכרונות וחלקי זיכרונות בלתי מעובדים (פלאשבקים, סיוטים), החודרים אל התודעה ואינם מרפים ממנה. הם "רודפים" את המתמודדים ומפתיעים אותם ברגעים שונים ובלתי צפויים: במהלך הרצאה, בעמידה בתורים, בפקקים ועוד.
פעמים רבות, ההכרה בקיומה של הטראומה הנפשית כרוכה במאבקי כוח בין קבוצות בחברה. כך ההכרה בטראומה בעקבות לחימה מחייבת אימוץ של נרטיב מורכב, שמשלב בין גבורת לוחמים לבין פגיעותם, ומחייב ממשלות לקבל אחריות על ההשלכות השליליות של מדיניות ביטחונית על לוחמים ואזרחים משני צדי המתרס (אחריות שיש לה גם ביטוי כלכלי של תשלום פיצויים וקצבאות). להמשך קריאה: תמר לביא, כאב, הארץ בריאות 21.09.2023
”.. היה אירוע שעשו אלמנת קש (מארב עירוני) להפס"ד (הפרת סדר), בקלנדיה ביוםשישי בבית נטוש קרוב לכיכר. יצאו החוצה עם אלות צה"ליות ופשוט פוצצו. בסוף עצרואת הילדים שנשארו על הרצפה. הייתה הוראה לרוץ, להפיל אנשים לרצפה. היה שם צוותשל עשרה - שנים-עשר לוחמים, ארבעה אנשים שהאירו עם ציוד. הם היו אמורים להפילאותם לרצפה ואז היו אמורים להגיע החבר'ה עם האלות והרביצו. מי שרץ לאט - חוטףמכות, זה החוק הקטן.“
חוקרים ישראלים מפתחים אימון מוחי שיחסן מפני פוסט טראומה
המחקר הישראלי מבקש למנוע או לפחות לצמצם את הפגיעה הנפשית בחיילים קרביים, ממנה סובל אחד מכל ארבעה חיילים שמשרתים באזורי לחימה
לפי נתונים של הצבא האמריקאי, אחד מכל ארבעה חיילים שמשרתים באזורי לחימה שב הביתה עם הפרעה פוסט טראומטית. מחקר ישראלי חדש מבקש כעת למנוע או לפחות לצמצם את הפגיעה הנפשית בחיילים הקרביים באמצעות אימון של אזורים רגישים במוח.
לדברי רס"ן ד"ר גדי אבבה קמפינו מענף לימודי רפואה צבאית בחיל הרפואה, במסגרת המחקר מתוכנן פיתוח אימון מוחי שיוכל לאפשר לחיילים להתכונן מראש למצבים טראומטיים כדי לאתר תגובות נכונות במצבים המתפתחים בשדה הקרב. כך לדבריו, כבר נמצא במסגרת הפרויקט כי כשחייל נמצא מול אויב, הסתכלות ישירה בעיני היריב נמצאה כדפוס התנהגות התואם יותר את הפעילות המוחית הרצויה בהשוואה להפניית המבט לצד, תגובה שחוזרת בקרב אנשים רגישים יותר. "המחקר יאפשר בעתיד להכין חיילים טוב יותר לשדה הקרב ולהתמודדות עם אירועים מלחיצים ככלל", אומר אבבה קמפינו.
להמשך קריאה דן אבן, הארץ מדע | 06/2012
