הכרה במדינה פלסטינית היא צעד לקראת יצירת שותפות אזורית שבה שני העמים – הישראלי והפלסטיני – יכולים לעבוד יחד למען מטרות משותפות: כלכלה משגשגת, סביבה בריאה וחינוך איכותי לילדינו. ללא הכרה כזו, אנו ממשיכות להיתקע במעגל של עימותים, שבהם כל צד מרגיש מאוים ומגיב באלימות. מעגל זה לא רק מסכן את חיינו ואת חיי ילדינו, אלא גם מרחיק אותנו מהחזון של מדינת ישראל כ"אור לגויים". הכרה במדינה פלסטינית מאפשרת לנו להפסיק להילחם על אותה פיסת אדמה ולהתחיל לבנות יחד עתיד משותף שבו שני העמים יכול

הכרה במדינת פלסטין היא לא רק חובה גלובלית – היא חוב שלנו לעצמנו. כדי שלא נחיה עוד דור בתוך מעגל ההרג. כדי שנוכל לומר לילדים שלנו שניסינו. שפעלנו. שבחרנו בחיים.

במרחק הזמן שבין 1940, כאשר וירג'יניה וולף כתבה את מאמרה רב-העוצמה מחשבות על שלום בשעת תקיפה אווירית, לבין 2025, אנו עוצרות להתבונן ולהקשיב לקולותיהן של ארבע נשים – וולף, ליאת אצילי, חמוטל גורי ומנואלה דבירי. המשותף להן הוא התנגדות עיקשת לנרטיב המלחמתי המקדש הקרבה וגבורה, ובחירה לספר סיפור אחר: של חמלה, עקשנות ואומץ לדמיין עתיד של פיוס.