אום אל־ח'יר: כשהשירותים הופכים לשטח צבאי
- מערכת אימהות
- 10 ביולי
- זמן קריאה 5 דקות
במשך שבוע שלם עקבה מדינת ישראל אחר סיפורן של העיזים באום אל־ח'יר. לכאורה מדובר באירוע מקומי: דיר, עדר, משפחת רועים וצו שטח צבאי סגור. אך מאחורי הסיפור הזה מסתתרת שאלה גדולה בהרבה: מה קורה כאשר מחלוקת משפטית שטרם הוכרעה מתנהלת במקביל ליצירת מציאות חדשה בשטח?
לחץ ציבורי שהציל את העדר
הסיפור הסתיים, לפחות לעת עתה, בנקודת אור.
לאחר ימים של מאבק ציבורי חסר תקדים – מאות פניות של אימהות, התערבותם של ארגוני זכויות אדם, סיקור נרחב בתקשורת הישראלית והבינלאומית, פעילותם של חברי הכנסת יסמין סאקס פרידמן ועופר כסיף, ושיחות ישירות שקיימה ח"כ סאקס פרידמן עם אלוף יורם הלוי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש), עם מפקד חטיבת יהודה ועם מפקד מחוז ש"י במשטרה – הגיע קצין מת"ק לאום אל־ח'יר.
לראשונה מאז הוטל צו השטח הצבאי הסגור, הותר למשפחת סאלם להיכנס לדיר.
הזמן שהוקצב להם היה קצר. בני המשפחה מיהרו למלא את האבוסים במים ובמזון, ובמקביל החלה אם המשפחה לחלוב את העיזים. באום אל־ח'יר חלב העיזים אינו מותרות. עבור תינוקות וילדי הקהילה הוא מקור מזון חיוני.
דווקא הרגע הזה המחיש את האבסורד כולו. לפי בני המשפחה והעדים, בזמן שהקצין אפשר את הכניסה לדיר, המתנחל שהתמקם בחצר הבית – אותו אדם שתועד קודם לכן יושב על נדנדה שהוצבה סמוך לשירותי המשפחה – החל לצעוק ולהתנגד, וזמן קצר לאחר מכן הורה הקצין למשפחה לעזוב את המקום.
תגובת צה"ל – והפער מול המציאות המתועדת
במקביל להתערבות שהביאה להאכלת העדר, העביר צה"ל לח"כ יסמין סאקס פרידמן תגובה רשמית בעקבות ריבוי הפניות והתלונות.
בהודעה נכתב כי:
המינהל האזרחי תיאם באופן שוטף הכנסת מים ומזון לעדר.
מדובר בדיר בלתי חוקי הממוקם בחלקו על אדמות מדינה.
עד 3 ביולי כלל לא הוחזק במקום צאן.
העדר הוכנס כחלק מ"פרובוקציות".
צו השטח הצבאי הסגור הוצא כדי למנוע חיכוכים ולשמור על הסדר הציבורי.
אלא שההודעה הזו מעלה שורה של שאלות ציבוריות.
אם הכנסת המזון והמים תואמה "באופן שוטף", מדוע היה צורך במאות פניות, בהתערבות של חברי כנסת, בארגוני זכויות אדם ובסיקור תקשורתי כדי לאפשר למשפחה להגיע לעדר?
אם המשפחה יכלה להגיע באופן חופשי לדיר, מדוע הגיע קצין מת"ק במיוחד כדי לאפשר כניסה מוגבלת של כרבע שעה?
הדיר שלא הופיע פתאום
אחת הקביעות הבולטות בהודעת הצבא היא שעד ל־3 ביולי "כלל לא הוחזק במקום צאן".
אלא שהתיעוד שבידי המשפחה מציג תמונה אחרת.
תצלומי לוויין, לצד צילומים מתוארכים משנת 2024 ומשנת 2025, מתעדים את אותו דיר, באותו מקום, ובו עדר כבשים ועיזים, מתקני האכלה, שערים ומבנים קבועים.
אם אכן מדובר באותו דיר, התמונות אינן מתיישבות עם הקביעה כי העדר הוכנס למקום רק בשבוע האחרון.
זו אינה שאלה של פרשנות פוליטית.
זו שאלה עובדתית.
מחלוקת משפטית – אך לא רישיון לקבוע עובדות
כידוע, באום אל־ח'יר מתנהלת מחלוקת משפטית מורכבת.
המדינה טוענת כי חלק מהשטח הוגדר כאדמת מדינה וכי הדיר נבנה ללא היתר.
מנגד, המשפחה טוענת כי היא מתגוררת במקום עשרות שנים, עוד לפני הרחבת גבולות תוכנית ההתנחלות כרמל, וכי ההליך המשפטי טרם הוכרע.
דווקא משום שההליך עדיין מתנהל, מתעוררת השאלה העקרונית:
מהאם רשאית אחת מן הרשויות, או מי מהצדדים, ליצור מציאות חדשה בשטח עוד לפני שבית המשפט הכריע?
ב־14 במאי פרסם עורך הדין מיכאל ספרד, פרקליטם של תושבי אום אל־חיר, מאמר ב"הארץ": "ועדיין ובכל זאת אני שואל: היש צדיק או צדיקה אחת בכרמל? אם כן, השמיעו את קולכם". שום קול לא נשע מאז.
כשהשירותים הופכים לשטח צבאי
הדיון הציבורי התמקד בעיזים.
אבל הסיפור אינו מתחיל בדיר.
לפי עדויות המשפחה, ולפי כתבתו של גדעון לוי ב"הארץ", צו השטח הצבאי הסגור כלל גם את הדרך לשירותי המשפחה. במהלך השבוע הוצבה נדנדה בחצר, סמוך לפתח השירותים, ומתנחל ישב במקום במשך שעות. במקביל, בני המשפחה דיווחו כי נמנעה מהם הגישה לשירותים ולחלקים מחצר ביתם.
אם אלה אכן היו תוצאות הפעלתו של הצו, מתבקשת שאלה פשוטה:
האם לכך נועד צו שטח צבאי סגור?
מהי "פרובוקציה"?
בהודעת צה"ל נעשה שימוש חוזר במונח "פרובוקציות".
אולם ההודעה אינה מסבירה מי ביצע אותן, מה היו אותן פרובוקציות, ועל אילו ממצאים מבוססת הקביעה.
במקביל, במהלך אותו שבוע תועדו הצבת הנדנדה, כניסת מתנחלים לחצר המשפחה, פירוק גדרות, ועימותים סביב הגישה לבית ולדיר.
אלו אירועים שראויים אף הם לבחינה ולבירור.
אום אל ח'יר, כשהצבא מדבר על הפרות סדר ופרובקציות הוא שוכח שיש תעוד לכל פרובקציה מעשה אלימות של המתנחלים
שלטון החוק נבחן דווקא ברגעים האלה
איש אינו מתעלם מכך שמתנהלת מחלוקת משפטית באום אל־ח'יר.
דווקא משום כך, חובתן של רשויות המדינה היא להבטיח שהמחלוקת תוכרע בבית המשפט – ולא באמצעות יצירת עובדות בשטח.
צו שטח צבאי סגור הוא אחד הכלים החריגים ביותר שבידי מערכת הביטחון. הוא נועד לתת מענה לצרכים ביטחוניים, לא להכריע מחלוקות אזרחיות או תכנוניות.
כאשר משפחה נזקקת להתערבות של חברי כנסת, מאות אזרחים וארגוני זכויות אדם כדי להאכיל את בעלי החיים שלה, כאשר נשים אינן יכולות להגיע לשירותים שבחצר ביתן, וכאשר כל אלה מתרחשים בזמן שההליך המשפטי עדיין מתנהל – השאלה כבר אינה רק מה יחליט בית המשפט.
השאלה היא האם שלטון החוק נשמר גם לפני פסק הדין.
אום אל־ח'יר אינה רק סיפור על עדר עיזים או על צו צבאי.
זהו מבחן לאופן שבו מדינה דמוקרטית מפעילה כוח כאשר קיים סכסוך משפטי פתוח. זהו מבחן לשקיפות, לאחריות ולשוויון בפני החוק.
ובסופו של דבר, זהו גם מבחן לאנושיות.
אום אל־ח'יר היא הרבה יותר מסיפור על עיזים
עבורנו, בתנועת אימהות נגד אלימות, הסיפור של אום אל־ח'יר לא התחיל השבוע, והוא גם לא יסתיים כאשר יוסר צו כזה או אחר.
בחודשים האחרונים אנו מלוות את קהילת הנשים והאימהות באום אל־ח'יר מתוך אמונה עמוקה כי תפקידה של החברה האזרחית אינו רק לתעד עוולות, אלא גם לבנות תקווה. יחד עם נשות הקהילה אנו מקדמות יוזמות חינוך, תרבות ושותפות, ובראשן הקמת ספרייה קהילתית שתעניק לילדי הכפר מרחב של למידה, שפה ועתיד.
האירועים של השבוע האחרון אינם מנותקים מן המציאות הרחבה יותר שבה חיה הקהילה.
ב־28 ביולי ימלאו שנה להריגתו של עודה האדלין, בן הקהילה. עד היום, ככל הידוע לנו, האדם החשוד בירי עדיין לא הועמד לדין, וכתב אישום לא הוגש נגדו. עבור בני המשפחה ותושבי הכפר, זהו פצע פתוח שמעמיק את תחושת חוסר האמון במערכת אכיפת החוק.
לכן, כאשר אנו מדברות על דיר עיזים, על צו שטח צבאי סגור או על גישה לשירותים, איננו מדברות על אירוע נקודתי.
אנו מדברות על קהילה שלמה המבקשת לחיות בביטחון, לגדל את ילדיה, לחנך אותם, לרעות את עדריה ולשמור על כבודה.
האימהות של אום אל־ח'יר אינן מבקשות זכויות יתר.
הן מבקשות את הדבר הפשוט ביותר: לחיות בביתן ללא פחד.
ואנחנו, אימהות נגד אלימות, נמשיך לעמוד לצידן – לא רק בשעות החירום, אלא גם בבניית עתיד משותף המבוסס על כבוד האדם, צדק, חינוך ושותפות בין בני אדם.
להמשך קריאה ..המלצות מעקב אום אל ח'יר איפה חנוך לוין כשצריכים אותו: צה"ל הטיל צו שטח צבאי סגור על תא שירותים של משפחה בוקר אחד קמו בני משפחת האדלין מהכפר אום אל חיר, וגילו שדיר העיזים ותא השירותים שלהם הוכללו בתוך הקו הכחול, שתוחם את ההרחבה הלא חוקית של ההתנחלות הסמוכה, כרמל. בלא יכולת להאכיל את צאנם או להשתמש בשירותים – ויתרה המשפחה על מרבית העדר והיא נאלצת לעשות את צרכיה בבית השכנים
06:00 • 10 ביולי 2026
המרחב של ילדי אום אל־ח'יר הולך ומצטמצם. בספרייה קטנה הם יכולים להתחבא מהמציאות. כמעט שנה אחרי שאיש החינוך עודה הדאלין נורה למוות, הכפר שבו גדל מתמודד עם חסימות, צווי הריסה והתנכלויות. הספרייה שהוקמה לזכרו מנסה להחזיר לילדים מעט ממה שנלקח מהם: מקום ללמוד, לשחק ולהרגיש בטוחים הארץ נטע הלפרין
29 ביוני 2026
לתמיכה בספריית עודה ופעילות האימהות באום אל ח'יר
תגובות