השליח המיוחד של האו"ם לבחינת זכויות האדם של הפלסטינים, מייקל לינק, הגיש בימים האחרונים לאו"ם ממצאי מחקר שנערך על המצב באזורים הפלסטיניים ביהודה ושומרון לקראת הדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג על חוקיות הכיבוש הישראלי, וקובע שישראל "מפרה את המשפט הבינלאומי, תוך סיפוח שטח כבוש, פגיעה בזכויות אזרח והנהגת שיטות אפרטהייד".
לינק, פרופ' למשפטים קנדי שמסיים בימים אלה את תפקידו לאחר שבע שנים, קורא לדו"ח הזה "אחד המקיפים ביותר על כיבוש, דה-קולוניזציה והגדרה עצמית שפורסם אי פעם על ידי האו"ם".
הדו"ח, בן 107 עמודים שנערך בשיתוף האוניברסיטה הלאומית של אירלנד בגולוויי, קובע כי "מכיוון שהכיבוש אינו חוקי, ההשלכות צריכות להיות נסיגה מוחלטת, מיידית ובלתי מותנית של כוחות הצבא של ישראל, נסיגת מתנחלים קולוניאליים, ביטול כל החוקים המפלים, ופירוק המנהל האזרחי".>>>> להמשך קריאה
תושבי מסאפר יטא צפויים להיות מגורשים מבתיהם לא בגלל שהם סיכון ביטחוני ולא בגלל שהצבא זקוק לעוד שטחי אימונים אלא אך ורק מפני שהם פלסטינים. אזור מסאפר יטא הוא ביתם של למעלה מ1000 בני אדם - נשים, גברים וטף אשר חיים שם עוד טרם הקמת מדינת ישראל.
כל מאמץ לעקור ולגרש אותם מבתיהם יהפוך את ישראל באופן רשמי למדינת טרנספר.
מסאפר יטא הוא אזור המצוי בדרום הר חברון, בקרבת העיר הפלסטינית יטא. חיות בו מספר קהילות של רועים, שגרו במשך מאות שנים במערות עתיקות, ובמהלך השנים בנו גם בתים פרטיים ומבני ציבור.
מסאפר יטא הוכרז בראשית שנות השמונים כשטח המיועד לאימונים צבאיים, כדי לספק הצדקה חוקית לגירוש תושביו. הגירוש נועד לאפשר הקמת התנחלויות. תושבי מסאפר יטא נאחזו בעקשנות באדמתם. הם פנו לבית המשפט, וההליכים ארכו מעל לעשרים שנה. במאי 2022 פורסמה פסיקת בג"ץ- בית המשפט נתלה באופייה העונתי של רעיית הצאן, ובכך שהרועים התגוררו במסאפר יטא בעבר רק שמונה חודשים בשנה.
לפיכך החליט כי אינם נחשבים לתושבי קבע ואישר לפנותם.
במשך שנים אין הממשלות מפנות את תושבי מסאפר יטא בכוח, אלא ממררות את חייהם- בתקווה שיתייאשו ויעזבו. הממשלות מסרבות לחבר אותם לרשת החשמל והמים זורמים, מוציאות צווי הריסה על כל פחון, סוכה, יריעת בד נמתחת שהם בונים ומפקירות אותם לטרור אלים של המתנחלים החיים בסמוך- במאחזים "חוות מעון", "אביגיל" ו"מצפה יאיר".
האחרון הוקם בחלקו על קרקע פרטית, אך למרות שהוצאו נגדו צווי הריסה, הם לא מומשו. אלימות המתנחלים כוללת שריפת רכוש, התנכלות לילדים בדרכם לבית הספר, התנכלות לרועי הצאן וכניסה לשטחי מחיה פרטיים באופן מאיים. כשהמתנחלים פוגעים ברכוש, הצבא לרוב לא מתערב; אולם חיילים מלווים את הילדים לבית הספר מזה יותר מעשרים שנה, כדי להגן עליהם מאלימות יושבי המאחזים.
משלחות סיוע הומניטרי לקהילות מסאפר יטא - אחת לחודש לערך, האימהות יוצאות לקהילות הנמצאות במצור צבאי ובסגר טרוריסטי אלים של מתנחלים, עם ציוד ותרומות שנאספו ונרכשו עבור ילדים ואימהות. כ-1,720 תושבים פלסטינים ב13 בקהילות מסאפר יטא. 844 נשים, שיעור של 49%. כמחצית מהנשים בקהילות הן מתחת לגיל 18. משלחות הסיוע של האימהות מבוססות על פעילות מתנדבות בגיוס תרומות ובתמיכה של קהילת "אימהות בשביל אימהות" .
מספרת א: האוכלוסיה הפלסטינים במסאפר יטא ענייה מאד וקשה לה להתנייד. דרכי הגישה נהרסות ע"י המדינה וכלי הרכב מוחרמים. הנשים מוגבלות במיוחד כי אישור יציאה ניתן בדרך כלל רק לראש הקהילה. לכן החלטנו לצאת לשם במשלחות סיוע חודשיות ולהביא ציוד: תרופות בסיסיות, מוצרים היגייניים לנשים, מזון יבש, בגדים ומשחקים לילדים.
לקראת פתיחת שנת הלימודים הבאנו ציוד לתלמידי בתי הספר מסאפר יטא: תיקים, קלמרים, מחברות וכלי כתיבה. את הציוד השגנו מתרומות. אזרחים ישראלים רבים תרמו בגדים, ציוד וכסף לרכישת מוצרים. השקענו מאמץ במיון ואריזה, כדי לכבד את המקבלים.
ההגעה שלנו לכפרים נעשית בתיאום עם הצבא.
המפגש עם האוכלוסייה בכפרים הוא חוויה מורכבת. מצד אחד, לילדים יש שמחת חיים. מצד שני, קשה לראות את הדלות ובמיוחד את הסבל מהתנכלות המתנחלים ומדיניות הממשלה, שמונעת מהם חיים נורמליים: למשל, הריסת בית ספר, ולאחרונה אף סתימת אחת בארות המים שחפרו והתקינו לשימוש.
אנחנו באות לא רק כדי להקל במקצת את המצוקה של התושבים - מטרתנו גם להביע סולידריות עם הנשים, להראות לילדים שיש גם ישראלים אחרים, שאינם שואפים לסלק אותם.
למשלחות סיוע שלנו יש תפקיד גם מול החיילים המוצבים באזור - אנחנו רוצות להראות להם שמדיניות הנישול והתעללות באזרחים חלשים אינה מקובלת על כל הציבור בישראל. שיש אפשרות להתייחס אל הפלסטינים כאל בני אנוש ולא רק כאל סיכון בטחוני ואובייקט לדיכוי.
מספרת ט: בשביל רוב הישראלים, מסאפר יטא הוא מעבר להרי החושך. מגיעים לשם רק חיילים ומתנחלים. הדימוי הוא של מקום מפחיד.
אנחנו מגיעות לשם לא כפולשות אלא כאורחות, ומקבלים אותנו בצורה חמה ומכובדת.
הביקור במקום מעצים ומרגש, ואנחנו מרגישות שם בטוחות.
נכנסנו לאחת המערות באחד מהביקורים שלי שם, והמארחת סיפרה לנו שהבן שלה רופא. כנגד כל הסיכויים.
המפגש עם התושבים יוצר ביננו קשר אישי שמחזק אותם ואותנו כאחד.
שני אלה מהווים פגיעה חמורה בזכויות האדם והפרה בוטה של המשפט הבינלאומי. בצלם קורא לממשלת ישראל:
לבטל את הצו המכריז על אזור המערות בדרום הר חברון "שטח צבאי סגור" ואת צווי הפינוי התלויים ועומדים נגד תושביו.
להנחות את הצבא ואת המשטרה לספק הגנה לתושבי המערות, ולאכוף את החוק על מתנחלים אלימים באופן רציני. להכיר בזכותם של תושבי המערות לחיות בכפריהם, לבנות ולהתפתח בהם בהתאם לצורכיהם. לשלם פיצויים לפלסטינים שרכושם ואדמותיהם נפגעו על-ידי מתנחלים, על-ידי הצבא או על-ידי המינהל האזרחי.
במפה מוצג קטע מתוך האזור המכונה "מסאפר יטא"(כפרי הבת של העיירה יטא), שבדרום הר חברון. בשנות השבעים הכריזה ישראל על השטח המסומן כ"שטח צבאי סגור". בשטח זה חיים במערות קרוב לאלף פלסטינים, המתפרנסים מחקלאות. מאז 1999 מנסה ישראל לגרש תושבים אלה. מידע נוסף בנושא.
ביום שני, 6.3.23, בסביבות השעה 9:00, הגיעו חיילים ואנשי המנהל האזרחי, מלווים בשוטרי מג"ב ומצוידים במחפר, לכפר שיעב אל-בטם שבדרום הר חברון והרסו את בתיהן של ארבע משפחות והותירו 36 נפשות, בהן 12 קטינים ללא קורת גג. הכוחות הרסו גם מבנה שירותים והשחיתו שני מכלי מים. המבנים נתרמו למשפחות על-ידי ארגון ACTED לאחר שהמנהל האזרחי הרס
בתחילת יולי 23 נטשו את בתיהם כ-20 תושבי קהילת וידאדי א-תחתא שבדרום הר חברון לאחר התקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים והקמת מאחז בסמוך לקהילה. זו הקהילה השלישית בגדה המערבית שעוזבת את מקום מושבה בחודשיים האחרונים, לאחר קהילות עין סאמיה ואל-בקעה שבמחוז רמאללה. לפני כשנה עזבה את מקום מושבה גם קהילת ראס א-תין.
הקהילות שמתייאשות עוזבות לכאורה מרצונן, אך מדובר למעשה על גירוש בכפייה, שנחשב לפשע מלחמה, שכן ישראל כופה תנאי מחייה בלתי אפשריים על תושבי הקהילות, אשר כוללים אי חיבור לתשתיות, חוסר אפשרות לכל פיתוח, הריסות בתים, ואלימות צבא ומתנחלים. עשרות קהילות פלסטיניות נוספות נמצאות בסכנת גירוש.