אמיר אוחנה, גדי יברקן וקובי שבתאי - מפכ"ל טרי טרי מובילים מהלך שיקרי השוטר שהרג את סלומון טקה (עדיין מתנהל נגדו משפט) מוחזר למשטרה תוך שהם משקרים למשפחה. הם לא תכננו שהשוטר הנאשם בהריגה יעבור לכבאות - הם רוצים תמונה בעיתון.
מתוך תדריך לעיתונות עולה כי השוטר חזר לעבוד במשטרה! וקיבל קידום, הוא יעבוד תחת צ'יקו אדרי ויהיה הגורם המשטרתי מול מכבי האש. עקפו את החלטת נציב שירות המדינה.
ד"ר שולה מולא מאמהות על המשמר
2 פוסטים מרגשים בעקבות מחאת כאב וזעם מול ביתו של מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי בכרכור
לא אספר על כל החוויות המפחידות וגם אלו המצחיקות מהערב ההוא.
ביום שני 22.02 בערב הלכנו 25 איש ואישה,שחורים ולבנים וגם ילד חמוד אחד להפגין מול הבית של המפכ"ל החדש, יעקב שבתאי נגד החלטה שקיבל להחזיר לעבודה, אפילו לעלות בדרגה את הקצין שרצח את סלמון טקה ז"ל.
אבל כן רוצה לשתף באינטראקציה ספציפית שקרתה בשולי המחאה, ממש בסוף כשהתפזרנו ללכת.
שכן, נראה כבן 60 עוצר אותנו ומבקש לדעת מי אנחנו? ולמה באנו? ומיד פותח בנאום שמתחיל : "קובי, הוא אדם ערכי" ואני, רק שמעתי את זה הרגשתי איך צחוק בלתי נשלט עולה לי מהבטן. הרי כל הערב חרשתי על השמועה על הערכיות שלו, שהגיעה אלינו, אמהות על המשמר!!! עוד כשהיה מועמד לתפקיד.
מזל שהייתי בשליטה מספקת כדי לכבוש את הצחוק שלי ולהמשיך להקשיב לשכן. הסביר לנו שקובי הוא אחד הערכיים. "מה שהוא עשה זו טקטיקה" אומר בנחרצות.
טקטיקה למה? שואלת
"הוא רוצה לתת לכל המערכת הרגשה שהוא איתם כדי שהוא יוכל לנקות את כל הזבל מבפנים, אחרי שיקבלו אותו".
"ככה? על חשבוננו? " שואלת
"ככה עובד בעיניים על משפחה שכולה שרצחו לה את הבן?" טרי Terry Tess מוסיפה
והשכן משתהה קצת ואז עונה
" תדעו לכם שהוא אדם ערכי אני מכיר אותו 50 שנה".
מה נקודה שלי כאן? לא האיש הזה וגם לא המפכ"ל אלא התופעה הזו שאנשים מבקשים ממני להרפות, לסלוח, לקבל להכיל תופעות "קטנות" בשביל משהו יותר גדול לכאורה.
"הקטנות" האלה הם החיים שלנו, היא התמונה עצמה בשבילנו. רבים, אשכרה מתקשים לתפוס את הדבר הזה.
" זו טעות למחות נגד הפרקליטות, כי זה מחזק את ביבי שרוצה להרוס את שלטון החוק" אמרה לי חברה (לבנה) אחת שמשקיעה כל חייה בנושאים חברתיים כשספרתי לה על משמרת מחאה שאנחנו מקיימים מול ביתו של הפרקליט לפני שנה. מתקשים לתפוס שאותו שלטון חוק משרת בעיקר אותם.
אפרופו הפוסט שלי משלשום על הדרישה "להסיט את הזרקור לדברים החיוביים". אני מוצאת שלאנשים יש טיעונים מגוונים כדי שנפסיק לצעוק, לספר איך "שלטון החוק", מייסדיו ומשרתיו פוגעים בחלקים בחברה.
בשורה התחתונה לשכן וגם לחברה שלי שביקשה שלא נפגין מול פרקליט המדינה, לא באמת באמת אכפת מהקורבנות, כי הקורבנות לא מהם. הם רואים "תמונה גדולה", הם רואים את עצמם.
מאיה רימר הרגע המפחיד ביותר הערב מול ביתו של מפכ"ל המשטרה היה כשהשכן הזה יצא מהבית שלו עם מכוש ורעל בעיניים. ניגשתי אליו, גם כי אני טיפשה, אבל גם כי אני לא רעה בלדבר רך ומרגיע, ואמרתי לו שאני מצטערת שהערנו את הבת שלו ושאנחנו עושים רעש, ומפריעים לו. אבל שזאת זכותנו, ואם הוא יכול לקחת את הכלי חפירה שלו וללכת בבקשה, חבר, אדוני. תוכלו לראות השיחה ולשמוע את מאיה קצת מבוהלת בדקה 08:25, כאן-
הקטע הוא שתכלס הוא לא רק היה אלים ומפחיד (למרות שהברכיים שלי רעדו, פיזית, על אמת) אלא באמת נשמע נואש ומתוסכל מאוד. הוא עורר בי קצת חמלה.
נשארתי עם כמה מהר זה היה יכול להתדרדר, אם במקום לפגוש מנחת קבוצות ואקטיביסטית מתורגלת הוא היה פוגש מפגין צעיר וחמום מוח.
מרגיש שהכל מבעבע מתחת לפני השטח. וכמה חשוב כרגע עוד יותר לדבר, ולעזור לאנשים הכועסים והמתוסכלים סביבנו לדבר גם.
בסיכום הערב, הייתה הפגנה חזקה ומוצלחת. 'אמהות על המשמר' האלופות האלה פשוט דיברנו אל הלב של כולנו; של הפעילים, של השוטרים, של השכנים. אמת וכאב כל כך חזק, הגון ואותנטי לא משאיר אף אחד אדיש.
המשטרה הקפיצה למקום יותר שוטרים משהיו מפגינים (באמת!), שזה היה מגוחך בעיקר כשמדובר בקהל שברובו הוא אמהות בגיל העמידה.
קצת אחריי 21:00, כשהשוטרים היו ממש מוכנים להתחיל לפנות אותנו בכוח בחרנו לסיים וללכת הבייתה. איזו הקלה זאת לסיים ערב מחאה מוצלח יחד, בלי עצורים, בידיעה שהמפכ"ל שמע את המסר שהעברנו לו. גם אם לא היה בבית, מישהו מהילדים, אשתו, השכנים או השוטרים כבר יספר לו.
מרחוק מחבקת את החברים שהיו הערב בראש העין, נראה שהיה שם קשוח- ואת הפעילים שעלו היום אחה"צ לירושלים להסביר לדרעי על ביטחון תזונתי וקריטריונים פוליטיים. יום מלא אקטיביזם מבורך היה לנו.
ואמרו שבחורף נעלם. מחאה חכמה משנה צורה ומתפתחת מעונה לעונה. אל תתנו לבחירות לבלבל אתכם, ואל תתלו בהן תקוות, זה מתכון בדוק לאכזבה.
ממשיכות לייצר כאן יחד את המציאות שאנחנו רוצים לראות. ולא באיומי מכוש.
רק אהבה, ביחד ננצח.