"בוא צא מהתא אתה הולך לחקירה!". הלכתי עם החוקר עברתי את חדר החקירות המשכנו ללכת והוא הכניס אותי לתא אחר, הפעם לבד. "הבאתי לך כוס מים, התחלנו אתך בטוב." "כל רגע שאני פה ולא חופשי הוא לא טוב, התחלתם איתי ברע ברגע שעצרתם אותי בלי סיבה". "יש לנו חומרים חזקים נגדך וסרטון שמוכיח הכל, אתה עוד תראה בחקירה". הדלת נטרקת ואני נשאר בתא לבד לעוד דקות ארוכות.
צילומים: בן כהן. ממצור על בלפור #6 13/01/2021
כרוניקה של מעצר פוליטי / דקל גלעד ממאהל העצמאות
הנה הסיפור שלי, אחד מתוך 11 העצורים של אתמול: את הסיפור אתחיל מהסוף כדי לתת נקודת מבט לכל האירוע. אחרי כ-9 שעות יצאתי מבית המשפט. בין ההאשמות הרבות האשימו אותי בסיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, עבירה שהעונש עליה בלבד הוא עד 20 שנה בכלא. השופטת רשמה לי רק הרחקה מהפגנות לא חוקיות, או במילים אחרות בית המשפט לא קיבל את טענות המשטרה. זה הגיוני, כי באמת ההאשמות שלהם היו האשמות שווא.
עכשיו נחזור להתחלה. בערך בשעה 5:40 התחילה ההפגנה מול הווילון השחור. הפגנה על כך שנתניהו דחה את המשפט שלו. רצינו להראות שאנחנו לא מוכנים לשתוק ולתת לתאריך המשפט פשוט לעבור. יום לפני כן עוד הספקתי להגיד לנתניהו מול הווילון מה דעתי על דחיית המשפט.
בערך בשעה 6:00 הגיעו מפגינים עם קרטון מלא לפידים וקרשים. את הקרשים לקחתי מהם והנחתי בצד ליד המאהל רחוק מההפגנה. הגיעו סמויים, לקחו את הלפידים והקרשים, התחילו צעקות והם לא הסכימו להזדהות בפנינו. מאוחר יותר הלכתי לצלם את שני הסמויים כדי שתהיה לי תמונה שלהם ונוכל להתלונן אחרי שלא הסכימו להזדהות. הסמוי הסתכל לי בעיניים במבט שאומר: אתה הולך להיעצר היום. עצור על פגיעה באגו של סמוי.
עמדתי ליד איל נאור, היה ברור לי שאם אני הולך להיעצר כדאי שלפחות מישהו יצלם. הסמוי הגיע אליי, שם לי יד על הכתף ואמר לי לבוא איתו. ישר צעקתי: "מעצר פוליטי" כדי למשוך את תשומת הלב של הצלמים ומאותו רגע לא התנגדתי למעצר. הסמוי אמר לי שאני עצור באשמת ניסיון הצתה ויש סרטון שמפליל אותי. הסברתי לו שלא יכול להיות שזה נכון כי לא התקרבתי לאש במהלך כל ההפגנה (זוכרים איך נגמר המשפט?). איל נאור שצילם את המעצר אמר בלייב: "דקל נעצר, כבר כמה זמן אנחנו יודעים שהמשטרה מחפשת אותו". והנה הוא צדק. למשטרה היתה הזדמנות (או לפחות ככה הם חשבו) אז עצרו אותי מיד בתחילת ההפגנה.
אחסוך לכם את כל מה שהיה בשעות הראשונות בתחנה ואחזור לחדר החקירות. ישר בתחילת החקירה אמר לי החוקר שיש לו סרטון שלי מצית את האש. שוב אמרתי שלא יכול להיות שיש לו סרטון כזה כי לא נגעתי באש. בהמשך החקירה הוא גם צעק עליי, אמר שבכלל לא הייתי צריך להיות בהפגנה הזאת. ניסה להאשים אותי בעבירות שלא קשורות אליי או לגרום לי להגיד שאני אחראי על פעולות של אנשים אחרים. כנראה בישראל 2021 אסור להיות ליד אדם אחר שמבצע פשע, ולפי משטרת ישראל להפגין עם מגפון או לפיד זה פשע מסוכן. תוך כדי החקירה הסמוי שעצר אותי התקשר שוב ושוב לחוקר כדי לוודא שהוא מאשים אותי בכל דבר אפשרי ולהפחיד אותי.
אחרי חקירה ארוכה ומלאה בהאשמות החזירו אותי לתא אחר, וזה כבר התא השלישי. אחרי זמן ארוך בתא לקחו אותי חזרה לחדר החקירות, שם אמר לי החוקר שאני לא יכול לחתום על תנאים, ושאני עצור עד דיון בבית המשפט כי יש הוכחות חזקות נגדי. אמרתי לו שוב שאני יודע שזה שקר ואין הוכחות ולא עשיתי שום דבר מבין ההאשמות שלהם. במקביל נכנס הסמוי שעצר אותי עם דוח המעצר שלי ועליו השעה 8:00.
אמרתי שזה לא הגיוני כי ב-6:15 כבר הייתי בתחנת משטרה. הסמוי התחיל לגמגם ולהגיד שהפגנה זה אירוע ארוך ואין שעה מדויקת. אמרתי לו שהוא יכול לעצור אותי רק ל-24 שעות וזאת פגיעה קשה בזכויות שלי, אז שידע שאם הוא לא משנה את השעה אני אתלונן עליו. חשוב להגיד שיש למשטרה 24 שעות להביא עצורים לבית המשפט, ההבדל בין 6 בבוקר ל-8 בבוקר זה ההבדל בין משפט באותו יום לפני שבית המשפט נסגר, לעומת לילה בתא מעצר ומשפט בבוקר למחרת.
בדרך לדיון בבית המשפט שמו לנו אזיקים, בגלל מחסור באזיקים (כן! מחסור באזיקים למשטרת ישראל) אני ואוריאן נאזקנו אחד לשני. נכנסו לבית המשפט ואת ההמשך אתם כבר מכירים מתחילת הפוסט. ככה זה, שעוצרים אדם ללא סיבה ומשקרים לו לבית המשפט אין במה להאשים אותו.
אני יודע שזה כבר הפך להיות שיגרה במחאה. אבל אני מסרב לקחת את ההזיה הזאת כדבר הגיוני. אזרחים לא צריכים להיעצר בגלל שיצאו להפגין. משטרה לא צריכה לנסות לשבור אותנו נפשית בתחנה וקצינים לא צריכים להסביר לי למה אני צריך להפסיק להפגין.
ככה לא נראית דמוקרטיה.
אם הייתם אומרים לי לפני כמה שנים או אפילו לפני כמה חודשים, שבגיל 26 אני אהיה מובל לבית משפט עם אזיקים על עבירות של עשרות שנים בכלא הייתי צוחק, כנראה כל מי שמכיר אותי היה צוחק על סיפור כזה. אבל זאת המציאות שאנחנו חיים בה היום. לפני רגע הייתי איש חינוך. היום ילדים, נערים וצעירים שחינכתי רואים תמונות שלי עצור באזיקים. כל כך עצוב שככה המדינה שלנו נראית היום, כל כך עצוב עד לרמה שאין מה לעשות חייבים להמשיך להפגין ולהילחם על הדמוקרטיה.
את הפוסט הזה אני חייב לסיים בתודה ענקית. תודה לרוית נאור שדאגה לעדכן את אמא שלי בכל הסיפור למרות שהן לא מכירות. תודה למי-טל דנון שבאה לבית המשפט לדיון שלי וחתמה על הערבות. תודה לכל האנשים המדהימים שחיכו לכל 11 העצורים מחוץ לתחנה ומחוץ למשפט עם אוכל וחיבוק, הם חיכו שעות עד שכולם השתחררו. אני לא יכול לרשום את כל השמות כי פשוט היו שם כל כך הרבה.
איזה כיף לסיים את הפוסט הזה בלכתוב על האנשים המדהימים שבמחאה הזאת!
אין ברירה חייבים להמשיך במאבק!
נ.ב. זה לא ישבור אותי ולא אף אחד מהחברים במחאה. כמה שעות של מנוחה וממשיכים במאבק!