מוקדם לדעת כיצד יוכרע מאבק האיתנים על אופיה של ישראל. יש המקוים שמתיחות בטחונית גוברת תכניע את המחאה נגד ההפיכה המשטרית, אבל הקמת ממשלת בנט-לפיד מייד אחרי "שומר חומות" הוכיחה שגם זה לא בטוח. בכל מקרה, מומלץ לתומכי "הציונות הדתית" להתפכח משכרון הכוח ולשאול את עצמם האם באמת, גם אם ינצחו, הם רוצים לחיות במדינה שסמוטריץ, סטרוק, רוטמן ובן גביר יבשלו להם.
לציבור הדתי-לאומני שתומך במפלגת ה"ציונות הדתית" יש חלום- להכניע סוף סוף את הציבור החילוני הליברלי. זה כולל כפיית פרהסיה ציבורית דתית, שלילת ההגנה המשפטית על חרויות, חיסול כלי התקשורת פלורליסטיים, הגברת פעילות עמותות דתיות בבתי הספר הממלכתיים הכלליים והעמקת השימוש בחיילים החילוניים כבשר התותחים של מפעל ההתנחלות ו"החלת הריבונות".
תוצאות הבחירות נראות כהזדמנות פז להגשים את החלום- באמצעות חקיקה, חלוקת סמכויות מחודשת במשרדי הממשלה והקצאת תקציבי עתק.
הקואליציה בוחרת בשיטת הבליץ - מימוש מהיר ככל האפשר של כל היעדים בבת אחת. זאת מתוך תקוה שההלם יחליש את ההתנגדות הציבורית, ומתוך חשש שהתפתחויות לא צפויות עלולות לסגור את חלון ההזדמנויות.
סיבה נוספת לבחירה בשיטת הבליץ היא הזלזול העמוק בציבור החילוני-ליברלי: הוא מוצג מזה שנים בשיח הדתי-לאומני כציבור מפורר, חסר ערכים החי חיי שעה. המסקנה- אפשר להנחית עליו כל גזירה, והוא ישתוק.
הראייה הזאת אינה נטולת יסוד כמובן, אבל מתברר שיש בה כשל: לחילונים בני העשרים עד ארבעים יש אמנם נטיה רווחת לפינוק ואסקפיזם, אבל יש להם גם הורים ודודים בני שישים ושבעים. מסתבר שבהם הוטבעו חיי הצניעות הכלכלית של ילדותם, והם גם הרבה יותר אידיאולוגיים וחדורי רוח קרב. אולי כי התחנכו בעידן של שרי חינוך ממפלגת העבודה ולא בעידן של שרי חינוך מהמפד"ל ובנותיה.
ויש עניינים שמעוררים התנגדות עזה אפילו במעוזי הפאסיביות הפוליטית- האיום של הקואליציה על זכויות הלהט"ב ועל מעמד הנשים. והגיים צ'יינג'ר הגדול- ההפיכה ששואפים הדתיים-הלאומנים לערוך פוגעת בכלכלה, ומאיימת על הפרנסה של קבוצה משכילה, יצירתית וחרוצה כאנשי ההיי טק.
ההתנגדות ההולכת וגוברת למהלכי הממשלה מגיעה גם מבכירי המשק- אנשים שרובם שירתו נאמנה את ממשלות נתניהו בשנות שלטונו הארוכות, וחולקים איתו ועם רוב הדתיים-לאומנים את התמיכה בשיטה הכלכלית הניאו ליברלית. כלומר- הניסיון לתייג אותם כקומוניסטים ואנרכיסטים אינו משכנע.
ולתנועת התנגדות יש גם דינאמיקה- מבוגרים בעלי ערכים הומניסטיים, פלוס להט"בים מאורגנים ונחושים, פלוס הייטקיסטים, פלוס אקטיביסטים מקרב עורכי הדין, הרופאים והמורים- כל זה יוצר טרנד. וגם תלמידי מסגרות טרום צבא ותלמידי תיכון כבר התארגנו להפגנות- תופעה שלא היתה קיימת בעבר.
תומכי ה"ציונות הדתית" מתמודדים עם התופעות האלה באמצעות הטלת ספק והטלת אשמה. האם באמת תפגע ההפיכה המשטרית בהשקעות הזרות ובדירוג האשראי? מחפשים עדויות סותרות, כמו מאמר מלא טעויות ב"וול סטריט ג'ורנל"; נשענים על מנכ"ל אחד של חברה שמביע דיעה הפוכה, וכמובן מאשימים את מי שמזהיר מפני ההשלכות שהוא "מוציא את דיבת הארץ רעה".
ואיך אפשר בלי הטלת האחריות להתנגדות המקומית והבינלאומית להפיכה המשטרית על "השמאל", אותו שטן שבקושי קיים בעולם המציאות (בקושי 15 אחוזים מהציבור הישראלי ביום טוב)? הרי רוב רובם של המפגינים הם מצביעי מרכז קלאסיים, שאפילו רוצים לגרש מההפגנות את מתנגדי הכיבוש. אבל עזבו את המציאות- בדמיון ובחרדות של תומכי "הציונות הדתית" ובמערכת התעמולה שלהם יש איזו מפלצת הקרויה "שמאל", שבפרוטוקולים של זקניה יש תכנית הפעלה זדונית- "הטרלול הפרוגרסיבי".
הלאומנות הדתית אינה עשויה מעור אחד. למרות התמיכה באותה מפלגה, חלקים לא מבוטלים מתוכה מסתייגים מהקמת מדינת הלכה, ומבינים שאי אפשר להגן על החינוך הממ"ד מפני כל התערבות חיצונית ובאותה נשימה לנהל בזרם הממלכתי הכללי מערך שטיפת מוח שמטרתו לייצר ילדים בעלי תפיסת עולם מנוגדת לזו של הוריהם החילוניים. רבים מעוניינים בקידום מעמד הנשים, בפתיחות לעולם הגדול. כמה מהם אפילו אומרים בשקט, שלא ישמעו, "ברוך שברא את החילוניים". כי בכל זאת צריך מישהו שישלם את רוב המיסים וישא על גבו את רוב הפעילות המדעית והבטחונית.
לעומתם עומדים הפוליטיקאים של "הציונות הדתית", המצויים בקצה הקיצוני של הספקטרום הדתי-לאומני, ושואפים ליצור מהדורה ישראלית של ברית המועצות, מזרח גרמניה ואיראן. מין שילוב של דיקטטורה עם רמה מדעית וטכנולוגית גבוהה. ואכן, במדינות האלה הייתה ויש אליטת מדענים שמשרתת את מטרות המשטר, מתוך אמונה כנה או אופורטוניזם. אבל מדינות כאלה גם סובלות מחרמות בינלאומיים, כופות עוני ומחסור על שכבות רחבות, וכדי למנוע בריחת הון אנושי הופכות את עצמן לבתי כלא.
מוקדם לדעת כיצד יוכרע מאבק האיתנים על אופיה של ישראל. יש המקוים שמתיחות בטחונית גוברת תכניע את המחאה נגד ההפיכה המשטרית, אבל הקמת ממשלת בנט-לפיד מייד אחרי "שומר חומות" הוכיחה שגם זה לא בטוח. בכל מקרה, מומלץ לתומכי "הציונות הדתית" להתפכח משכרון הכוח ולשאול את עצמם האם באמת, גם אם ינצחו, הם רוצים לחיות במדינה שסמוטריץ, סטרוק, רוטמן ובן גביר יבשלו להם.