כתבה וצילמה || אורנה נאור
"הסיפור היפה שלי על שלוש משפחות החל לפני שנה בדיוק, כשהגעתי במשלחת הומניטרית של האמהות נגד אלימות למשפחה פלסטינית בבקעת הירדן.
כשעמדנו לעזוב, שאלה האם אם נוכל להביא תיקים לבית הספר לילדיה.
מאחר ובשבוע שאחרי כבר נקבעו משלחות לאיזורים אחרים, נטלתי על עצמי את המשימה לנסות ולארגן להם תיקים. משהו בביקור הזה כבר אז גרם לליבי להיפתח.
כאילו הרגשתי כבר איזה קשר עומד להרקם. פניתי לחברה טובה; מתנחלת מבקעת הירדן.
היא נרתמה ללא היסוס.
עוד באותו שבוע קניתי תיקים והם העבירו אותם למשפחה הפלסטינית. וזה תחילתו של סיפור אהבה."
אורנה נאור, צלמת. בעיקר מתבוננת. עוקבת, נועצת מבט בעין העדשה, ולוכדת את הרגע. אורנה, מלווה ומתעדת את האימהות עוד מימי בלפור, דרך המסעות בשטחים, הצעדות עד קפלן דרך ירושלים. בשנה האחרונה אורנה וחברתה ה"מתנחלת" אימצו ואומצו על ידי משפחה פלסטינית בבקעת הירדן. שברים של מחשבות... מילים ורגעים מאורנה.
בכל פעם שאני שומעת על התנכלויות בבקעת הירדן, אני ממהרת לבדוק שהם בסדר.
כל פעם הלב נדרך מחדש; חושבת מה הייתי עושה אם אחד מהם היה נפגע. לא מסוגלת לחשוב על זה.
ככל שנוקפים הימים והממשלה ממשיכה לגבות מעשים כאלה, הם הולכים ומתרבים, הולכים ומקצינים.
הרשתות מלאות בסרטונים שרק בא לבכות.
אני, אמא אחת, מה ביכולתי לעשות, מעבר לאותם רגעי חסד קטנים?
לפעמים עולה בי הרעיון לקחת את עצמי ופשוט ללכת לגור איתם. להתנחל.
להיות שם.
לדרוש זכויות של מתנחלים- מים זורמים חופשי, חשמל כיד המלך, וי-פי.. מתנחלת, לא?
להגן עליהם מפני מי שמתכנים "בני עמי".
אֵרְדָה־נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה.“ (בראשית יח, פסוקים כ – כא).
"ובכל זאת; למרות כל הקשיים, העבר, המשקעים, הסטראוטיפים- הימים שלנו יחד הפכו להיות ימי בני אדם."
"למשפחה היה עדר כבשים, ממנו חיה והתפרנסה. יום אחד הגיע מתנחל ואמר לאם כי אם יראה אותה רועה את העדר, ישחט את הכבשים אחת אחת. מששמע על כך האב, חמל על הכבשים ואמר "הן לא אשמות, לא מגיע להן למות" ומכר את העדר."
"כך, תחת איומים מתמידים, הם חיים. ומצליחים לשמור על שמחת חיים, על אנושיות, על יכולת לראות בנו, ה"אויב", בני אדם. גם להם זה לא פשוט."
"פעם בחודש אנחנו נפגשים; קשה לתאר כמה כולנו מתרגשים לקראת הפגישה.
כי משהו מופלא התרחש כאן; בני אדם פגשו בני אדם. בני אדם שימחו בני אדם.
בני אדם התאהבו בבני אדם."
"הקשר שהחל בין שלוש האמהות התפתח לקשר בין המשפחות, תוך ניתוץ כל הדעות הקדומות על "מיהו תל אביבי", "מיהו מתנחל" ו"מי הוא פלסטיני"; ילדינו שיחקו עם ילדיהם, עם האבות, טיילנו יחד, לקחנו אותם למסעדה בפעם הראשונה בחייהם והם לקחו אותנו לפינות חמד נסתרות באיזור."
אזור בקעת הירדן וצפון ים המלח מהווה כ-30% משטח הגדה ובקעת הירדן , והוא עתודת הקרקע המשמעותית ביותר עבור הפלסטינים. מאז 1967 פועלת ישראל במגוון דרכים כדי לספח בפועל אזור זה לשטחה: היא מונעת את פיתוח היישובים הפלסטיניים באזור, הורסת בשיטתיות מקומות יישוב בדואיים, מונעת גישה למשאבי המים ומגבילה מאוד את חופש התנועה של התושבים הפלסטינים. לצד זאת, היא מנצלת לצרכיה את משאבי האזור ומקצה להתנחלויות שטחים נרחבים ומקורות מים. >>> בצלם
נתחיל מהנתונים. רק 36% מהפלסטינים בגדה מקבלים אספקת מים זורמים לביתם לאורך כל ימות השנה, כך עולה בדו"חבצלםממאי 2023, "ישראלמייבשת– מדיניותההצמאהשלישראלבגדההמערבית". 47% מהפלסטינים מקבלים מים זורמים פחות מעשרה ימים בחודש. ממוצע הצריכה הפלסטיני היומי בשנת 2020 עמד על כ-82.4 ליטר לאדם, מתחת לממוצע של 100 ליטר לאדם שעליו ממליץ ארגון הבריאות העולמי. בקהילות הרועים הפלסטיניות המבודדות, המונות עשרות אלפי אנשים ואינן מחוברות כלל לתשתיות, הנתון עומד על כ-26 ליטר בלבד לאדם ליום, דומה לנתוני הצריכה באזורי אסון.>>> להצמיא את הפלסטינים, לזהם את מי התהום בגדה
