את הקיר הישראלי-פלסטיני אי אפשר כבר לראות מרוב הכתובות

גדר הפרדה 2004, צילום: טל יעקובסון (1986-2009) צלמת, פעילה חברתית - אקטיביסטית, סטודנטית לרפואה סינית

אסף דוד /

הסיבה העיקרית להסלמה הנוכחית היא העובדה הגלויה לכל שהפלסטינים חיים בתחתית של המיץ של הזבל. וכשהיה נראה לנו שהרגלנו אותם יפה לאשפה שהם חיים בה (היוש "בדנא נעיש"), באנו אחת לכמה חודשים ושפכנו על הראש שלהם ערימות נוספות של זבל, כדי שיהיה מעניין.

מין ניסוי כזה בבני אדם. זה קרה במנות גדולות בשנים האחרונות במזרח ירושלים, בגדה ובעזה. הימין האקטיביסטי, המנשל, חתום על ייצור האשפה הזו. ממשלת נתניהו הובילה את האסטרטגיה, והביצוע זכה לגיבוי מלא מהצבא וכוחות הביטחון.

במקביל לכל זה, ובמאמץ מתואם עם משטר הימין בישראל, הטביע ממשל טראמפ את הפלסטינים בטונות על גבי טונות של אשפה אמריקאית. גולת הכותרת שלה הייתה עסקת המאה, שהציגה לפלסטינים הצעה מפתה: שרשרת שבורה ואוטונומית למחצה של מועצות כפריות ועירוניות עניות ומנותקות מבחינה גיאוגרפית.

ואז הגיעה הקורונה. וממש באמצע החרדה והמצוקה של התקופה הזו באו המדינות הערביות, ובראשן מדינות המפרץ, ירקו לפלסטינים בפרצוף והשתינו עליהם לקול מצהלותיה של ישראל, כולל חלקים נרחבים מהשמאל הציוני שאמרו "יאללה יאללה מה קרה הגיע הזמן שהם יבינו שהעולם השתנה".

זה הרקע הכללי.

הטריגר הספציפי להסלמה הוא מדיניות קשוחה ואלימה ללא צורך של משטרת ירושלים בתקופה הרגישה והנפיצה של חודש הרמדאן, שהתסיסה את הרוחות בירושלים, באוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל, בגדה המערבית ובעזה. כל זה התחבר, מעשה שטן, עם מועד הגירוש המתוכנן של המשפחות הפלסטיניות מבתיהן בשיח' ג'ראח, לקול מצהלות הימין ושוחרי המשילות, הריבונות, הנישול והחישול מקצה הימין עד סוף המיינסטרים. מי במעשה מי במחדל. ההתנגדות הפלסטינית הפעם ליריקה הימנית הייתה חזקה כי השטח הירושלמי בער, והיא משכה אליה גם פלסטינים אזרחי ישראל ולא מעט יהודים שלב אנושי פועם בהם.

הן הרקע הכללי הן הטריגר המיידי הם חלק ממדיניות מכוונת של שלטון יחיד מופרע שהתבסס בישראל לפחות בחמש השנים האחרונות. גם בסטנדרטים הצנועים ממילא של אחריות שלטונית ומנהל תקין שהורגלנו להם בישראל, המשטר הזה מתנשא מעל הכל ברמת הטירוף והפירומניה שלו. הכאוס משרת אותו. הכאוס הוא יעדו. ואם במרחב הפנים-ישראלי קמה לו אופוזיציה אקלקטית ששום דבר אחר לא קושר בין מרכיביה, והיא הצליחה בקושי רב לשים לו גבול, במרחב הישראלי-פלסטיני מעולם לא היה לו גבול ומעולם לא קמה לו אופוזיציה שאפילו תתחיל לדגדג אותו. עד לפני שלושה שבועות.

אם באסון הר מירון הכתובת הייתה על הקיר, את הקיר הישראלי-פלסטיני אי אפשר כבר לראות מרוב הכתובות שנמרחו עליו בשנים האחרונות. כולם יודעים את זה: הממשלה, הצבא, משרד החוץ, השב"כ, המועצה לביטחון לאומי, המכון למחקרי ביטחון לאומי, מפלגת הליכוד. כולם יודעים את זה. גם ביבי עצמו יודע את זה. הוא פשוט מרוכז בדבר אחד בלבד: הוא עצמו.

עכשיו, מזרחנים יקרים, פרשנים לענייני ביטחון וביטחון לענייני פרשנות, עכשיו ספרו לנו כמה פרפראות שוליות ואיזוטריות על יחיא סינוואר, על מוחמד דף, על התנועה האסלאמית הצפונית, המזרחית, המזרחנית והמערבית, על אבו מאזן ועל אבו עוביידה, על הפלגים הצייתנים והסוררים בעזה, על אבו מה זה ועל אום למה זה. שיהיה בהצלחה בראיונות. עבודת קודש אתם עושים.

ד"ר אסף דוד הוא מייסד-שותף של הפורום לחשיבה אזורית, המנהל האקדמי של הפורום ועורך האתר. הוא ראש אשכול "ישראל במזרח התיכון" במכון ון ליר בירושלים ועמית הוראה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית.

#גדר_הפרדה #כיבוש #אסף_דוד #אמהות_נגד_אלימות_המשטרה