שלושה שבועות וחצי חלפו מאז שיחת הטלפון בה הודיע לי בני כי רגע האמת הגיע. נכנסים. מאז לא שמעתי ממנו. סרטוני תדמית שמופצים מדי פעם נותנים הצצה לחיילינו מלאי המוטיבציה על רקע הריסות בלתי נתפסות. את הבן שלי התרגשתי פתאום לזהות למרות טשטוש הפנים, בהיותו החייל היחיד שישב עם ספר בידו, בסלון עזתי כבד רהיטים. דקונסטרוקציה מופרעת של המציאות.
נדמה כי בראש ובראשונה רוצה ישראל לנקום על טבח 7 באוקטובר, להשיב אש מנה אחת אפיים. מוכת תדהמה ויגון היא משתוללת, הורסת וקוטלת פי כמה וכמה. עוד מטוסי קרב מנמיכים טוס ומטילים פצצה בשאון מצמית, עוד ילדים מאבדים את חייהם בפיצוצים איומים, עוד משפחות נמחקות. מה יועיל כל הסבל הזה? נראה כי ההישגים של ביעור חמאס פעוטים ביחס לעצמת האש חסרת התקדים. שלא לדבר על החטופים שלנו, היקרים והאומללים, אשר ישראל משחקת למרבה הפלצות בחייהם.
עמדת השלטון היא כעמדת הציבור, אשר קורא בגרון ניחר "לשטח את עזה". לא במקרה הדיבור הנשמע מפוליטיקאים הוא לרוב גיבוב של המילים "כוח", "חזק" וכמובן הטיות של "לנצח". מתעורר החשש כי אין לצבא או להנהגה תכנית פעולה טובה, אפקטיבית, בטוחה ומעשית. נקמה אינה תכנית פעולה! אנה אנו הולכים? אנה אנו שולחים את בנינו? האם המספרים הקשים, הבלתי נתפסים של נפגעים, צריכים עוד להאמיר?
שכל ישר וענווה, הם שנדרשים כעת בקרב מנהיגנו וראשי הצבא, אחרי המכה האדירה שחטפה ישראל. מיליארדים הלא הושקעו בגדרות לגובה ולעומק, עם טכנולוגיות מדהימות. יחידות רבות ספגו אבידות קשות, סיירות ויחידות עילית הוכו שוק על ירך. חמאס הלם בעוצמה, בעורמה ובדיוק שאיש לא שיער שיש לו. אנשיו הפגינו יכולות תכנון וביצוע גבוהות ביותר ועשו לישראל בית ספר. רחפן פשוט גבר על מטוס קרב משוכלל. איזה מין חוסר אחריות זה לשלוח את חיילינו לתוך גוב האריות, בידיעה שחמאס ממתין בדיוק לזה ונערך במשך שנים? כמה זחיחות וניתוק עוד ישנם בשלטון, אחרי המכה הקשה שספגנו? יתכבדו נא מנהיגינו ויצעדו בעצמם לתוך קן הצרעות!
במיוחד בלתי נסבלת המחשבה שחיילינו נשלחים ועוד יישלחו לעזה מתוך השאיפות של אנשי ימין להשתלט על חלקים ברצועה וליישב שם יהודים. כוונות כאלה נשמעות היום בפה מלא ובלי למצמץ. חיילי צה"ל ישועבדו אז לאבטחת ההתנחלויות החדשות, כאילו לא די בהתנחלות ההיפראקטיבית ביהודה ושומרון אשר תובעת אינספור גדודים. במקום דיון ציבורי ומדיני מעמיק נעשה כאן מחטף תך ניצול ציני של המלחמה.
דוקטור סוס כתב בספרו "המלחמה האיומה על החמאה" על שני עמים אשר נלחמים זה בזה מלחמה עזה ומתמשכת עקב מחלוקת (פעוטה ושולית במקרה שלהם).
הראשונים פוגעים בשניים, שממהרים להמציא שיטת הגנה מיוחדת. נשק חדש נוצר אז מנגד ומבקע את ההגנה. בתגובה, טובי המוחות בצד השני מפתחים כלי עוד יותר משוכלל שעוצר את ההוא ותוקף בעצמו. כעת מיטב המוחות של אלה שממול עובדים
על כלי הרג עוד יותר גדול. ועוד יותר משוכלל. ועוד יותר קטלני. וחוזר חלילה. שני הצדדים לופתים זה את זה בלפיתת מוות, מטביעים וטובעים.
בתקופה הקצרה של פחות משלושה שבועות נהרגו כבר עשרות חיילים. זאת בנוסף למאות הרבות של חיילים שנהרגו או נחטפו לפני כן. הרמטכ"ל אומר בגלוי כי זה ייקח זמן רב ויגבה מחיר כבד. אבל אנו כבר שילמנו את המחיר! כיצד הציבור כה שווה נפש בנושא? חייבים להפסיק את המחול הקטלני הזה, לעזאזל. הסכסוך לא ייפתר בדרך צבאית, רק בדרך מדינית. כמה דם עוד יישפך עד שנבין את זה?
מאז ה-9.10 נהרגו בחזית הדרום והצפון 101 חיילי צה"ל (כולל נועה מרציאנו שנרצחה בשבי החמאס). יהי זכרם ברוך. 77 מתוכם נהרגו מאז תחילת המערכה הקרקעית בעזה.אני כותב כאן את הנתונים כי משום מה הם לא מתפרסמים בצורה ברורה בשום מקום, ואני חושב שזה מידע שצריך להיות מונח בפני הציבור. זה בכלל לא משנה מה דעתו או דעתה של כל אחד מאיתנו על הלחימה עד כה ועל הצורך בהמשך הלחימה מכאן והלאה. את מספרי הנופלים צריך לדעת ולהכיר. גם את השמות. אלו חיים שאבדו ומשפחות שחרב עליהן עולמם. זה המינימום שמגיע להם. (אורי משגב)
אל: ממשלת ישראל
אימהות ואבות החיילים דורשות.ים - הגדירו את מטרות המלחמה עכשיו
אנו, האימהות והאבות של החיילים והחיילות, דורשות ודורשים שהממשלה תגדיר ותבהיר את מטרות המלחמה ואת תוכנית היציאה. לא נסכים לסכן אותם, את חיי החטופים בעזה וחיי תושבים חפים מפשע בלי לדעת לשם מה. הצטרפו אלינו!