אני יושבת ולא מאמינה לסיפור שאני מספרת לעצמי.
אתמול בערב עמדתי בקו הראשון, כאמא שומרת, כתף אל כתף עם עוד אמהות, אל מול שורת לוחמי היס׳׳ם.
הם התחילו לדחוף בכל הכח ולא עברו רגעים ואני נפלתי על הכביש יחד עם עוד שתי אמהות.
והסיפור שאני מספרת לעצמי? איזה מזל היה לי שהם שעו לצעקותיי לא לרמוס אותי ואפשרו לאמהות חברות לעזור לי לקום.
דפנה עפרון
ואז אני מבינה עד כמה הזוי זה, שהילדים של אמא אחרת, אי שם, שמעו לשבריר שניה את הזעקה של האמא של הילדים שלי ובחרו לא להמשיך ולפגוע בי. מה שלא הפריע להם מיד אחרי כן לדחוף בכוח ובאלימות לא תתואר אמא אחרת שבאה לשמור על עתיד ילדיה.
באמת? לשם הגענו?
אז כן, גם בשבוע הבא אגיע, למען עתיד ילדיי ולמען נכדיי לעתיד.